פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קח:יב

של שבת עמ״א צידד דאם לא הזכיר שבת בשנייה דאין מחזירין (דלא כט״ז אות ח׳) ותדקדק בדבריו ותראה דה״ק מדכתב הטור בתכ״ב שכח יעלה ויבוא בר״ח מנחה י״א דא״צ להשלים ול״ד לשכח מנחה בשבת כו׳ הכוונה דגם תפלת ח״י אין השלמה לשבת ותי׳ דשפיר השלמה דשייכי לשבת אע״ג אי לא הזכיר של שבת ודאי לא יצא כבסי׳ רס״ח ס״ד והם דברי הרא״ש בת״ה כ״ו ב׳ ותוס׳ שם כתבו בע״א יע״ש היטב וא״כ כ״ש שכח מנחה בע״ש דתפול הקושיא מה מרויח דז׳ ברכות אין השלמה לח״י של חול אלא דאפ״ה מהני השלמה כ״ש די״ל דיעבד מהני השלמת ח״י בשבת לשל חול. והתוס׳ שכתבו שם ע״א דמוסף אין השלמה שעבר יומו לשיטתיה ע״כ או ישלים בליל י״ט ב׳ וכדומה ומ״מ קשה באמת לטור למה מהני השלמה ז׳ ברכות לח״י ועא״ר אות יו״ד ולמ״ש מיושב קצת. עוד כתב המ״א דאם לא הזכיר ר״ח כו׳ כי בכ״ג כתב בשתיהן שאין חוזר דבתר תפלה העיקרית אזלינן והמ״א הכריע במנחה ע״ש דאין חוזר מטעם דח״י שייכים מה״ת בשבת ג״כ ובלא הזכיר יעלה ויבא דחוזר. די״א בליל שני חוזר שכבר הזכיר כו׳ (ומ״ש על הב״י תכ״ב ע׳ ברכות למ״ד ב׳ ד״ה לפי סיימו ולא נראה לחלק דלישנא דלא שנא משמע דאין לחלק כלל בין חסר למלא ואי איתא הא י״ל בליל שני ואי״ה שם יבואר) עמ״ש בט״ז אות ח׳ מזה:

ואם לא הזכיר יעלה ויבא במנחה ר״ח יום א׳ ומשלים בלילה ולא הזכיר בשנייה דהשתא ממ״נ לכ״ע אזלינן בתר תפלה העקרית וחוזר ולהמ״א ג״כ דהא כבר הזכיר ר״ח. אלא שראיתי להפר״ח ז״ל כתב דאין חוזר דאם לא היה ר״ח בליל שני לא היה מזכיר בתשלומין ר״ח דיו לבמ״ה כו׳ וכמו אם לא הזכיר בתפלה א׳ אין חוזר כ״ש תשלומין וכ״ד רבו של כ״ג מוהרי״ט ז״ל וכן דעת מוהר/׳ש יונה ז״ל יע״ש ואפשר שגם המ״א יודה לזה. וכה״ג הזכיר בא׳ ולא בשנייה או להיפך יצא דל״ש כאן גילוי דעת פר״ח שם, ואי״ה בתפ״ב יבואר עוד. ול״ד למ״ש הר״ב הזכיר בשנייה ולא בא׳ צריך לחזור אע״ג דצריך להזכיר בשתיהן הוא טעה וסבר בתר תפלה עיקרית אזלינן והוא גילוי דעת כו׳: