פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קג:ד

א״צ להרחיק עמ״א בצ״ב אות ב׳ דאם לעמוד עצמו לגדולים בתפלה כ״ש בהפחה וי״ל שם יצטרך להפסיק ממש משא״כ הליכה ד״א לא חשיב כ״כ הפסק א״כ ביחיד דליכא ביוש לא יעמוד וילך ד״א כו׳ ובציבור שרי גדול כ״ה דוחה דרבנן עסי׳ י״ג אות ח׳ ושוא״ת דוחה אפילו ד״ת בבזיון גדול ומדברי המחבר שהם כר״מ מבואר דיכול לעמוד עצמו מותר כ״כ בת״ה שם והמעיין שם בת״ה אפשר דמודה תה״ד כי כן מבואר בר״מ יהיה הטעם בהפחה לית ב״ת או גדול כ״ה שלא יצטרך להרחיק אלא דאם מפיה ואין מרחיק עצמו זה שסיים קשה הדבר לבדות חלוקים ולומר הגמרא לא איירי כ״א ביחיד. ומ״מ מסתימת הר״מ והמחבר משמע דהפחה אף ביחיד לית ב״ת עמ״ש אות ו׳: