פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם א:ד

המשכים עיין מ״א. הראה מקום לקל״א מ״ב אולי למ״ש הט״ז ה׳ דבביתו לענין נפילת אפים וי״ל דכיון לסעיף ג׳ במ״א אות ט׳ ברקנטי גופא דסמוך לאור היום אין נפילת אפים כ״א להמתין עד נכון היום וכן לא מצאנו כעת מי שנהג כן האידגא ליפול על אפים בבקשת צרכיו ומ״ש מברכות ג׳ א׳ ולתי׳ ב׳ דדחוק לומר למאן דגני כו׳ ובתוס׳ ד״ה למאן ולא הונח בתי׳ א׳ ש״מ דסובר כתי׳ ב׳ דחצות אין עת רצויה רק בשעה שמשתנות המשמורות וז״ש לא משמע כן ולא כתב לא מוכח. ובחדושי בשם חה״ר לאכילת קדשים א״כ לתי׳ א׳ נמי לא מוכח מידי: ומ״ש בשם הזוהר חוא דבתפלה חושבין שעות זמנית אבל חצות חושבין לעולם לילה יב״ש שלימות כל שעה חלק א׳ מכ״ד ולפ״ז בחורף ליל ארוך טו״ש לאחר ו׳ שעות מתחלת הלילה זמן חצות ובקיץ ליל ו׳ שעות זמן חצות באור הבוקר מיד וע׳ סי׳ רל״ג במ״א ד׳. ומפני שיש בכאן ענין עמוק אמרתי אשיחה וירווח לי. הנה יש לי בכאן ד׳ פירושים א׳ דאשמורת הם תמיד לכל משמר ד׳ שעות כ״א חלק מכ״ד לא זמניות וחצות גריר בתר האשמורת דבאמצע משמר ב׳ זמן חצות ובין בחורף וקיץ זמנו לאחר ו׳ שעות ממש וזה כפי מה שהבין המ״א כאן. ויקשה א״כ מה פריך סוף אשמורה אחרונה יממא הוא הא נ״מ בקיץ בלילות קצרות ובין בלילות ארוכות (עיין בכור שור) הפי׳ הב׳ כפי משמעות גמרא דילן דאשמורת תמיד כל הלילה בקיץ וחורף וחצות בחצי משמר שנייה חצי הלילה ממש הן בקיץ או בחורף דשלישי הוא בגמ׳ דודאי אשמורת זמניות הן וחורף וקיץ כל הלילה אומרים ולא יותר וקרא מסייעני יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי רק בלילה אומרים שירה ומיד בקיץ כשיאיר היום מפסיקין אבל חצות אין גריד אחר האשמורת וא״ש טובא כי לתי׳ א׳ אמר לאמצעית דאמצעיתא היינו חצות ותי׳ ב׳ דוחק לאוקמיה למאן דגני ואמאי לא כתי׳ א׳ וכ״ת דסובר דחצות לאו עת רצון וכי יפלוג הברייתא יבמות ע״ב חצות עת רצון כמ״ש בבכור שור אלא דסובר חצות תמיד אחר ו׳ שעות ממש מתחלת הלילה לא שעות זמניות ואין נגרר אחר חצי אשמודה שנייה ומש״ה הוכרח לשנויי למאן דגני כו׳. וסובר הייתי לומר קישור דברי המ״א שכ׳ ולתי׳ ב׳ לא משמע כן א״כ קשה מיבמות ע״ב ולזה אמר דבהזוהר משמע חצות בקיץ וחורף אחר ו׳ ממש ומש״ה אמר ואב״א ופסקינן כתירוצא בתרא אלא דבהזוהר א״א לפרש כן שכתב שם דבחורף אחר יב״ש דיממא היא א״כ אף אם נאמר דבקיץ מיד בהאיר השחר פוסקין השירה כי יומם יצוה ה׳ חסדו רק בלילה שירה עמי אכתי מאי פריך יממא הוא הא ג״מ ללילות ארוכות וזה שהא״ר אות א׳ לא הקשה כ״א מארוכות לא מקצרות (עמ״ש בחדושינו מזה) הפירוש הד׳ בזוהר הוא דודאי בלילות ארוכות ט״ו שעות אין אומרים שירה רק יב״ש ממש ובקיץ דקצרות ו׳ שעות אומרים רק עד השחר דהכי כתיב ובלילה שירה עמי וא״כ חצות נגרר תמיד אחר האשמור׳ שבחצי אשמורה שנייה חצות ונמצא בחורף זמנו אחר ו׳ ממש ובקיץ בחצי הלילה ממש וקשה על מ״ש המ״א בזוהר משמע בין בקיץ ומנא ליה זאת וצ״ע ועיין זוהר שם משמע דחצות גריר אחר אשמורה ובמ״ש כאן י״ל כן: