פני יהושע על קידושין עז:

תני תנא קמיה דרב ששת כל שהוא ביקח כו' פרט לכ"ג שבא על אחותו אלמנה. ומשמע מפרש"י דמדרשא דסמוכין דריש לה הכי ולפ"ז היה נ"ל לכאורה דדוקא נקיט בא על אחותו דה"ל מחייבי כריתות שאין קידושין תופסין בה ולא קרינן בה יקח משא"כ בחייבי לאוין דקרינן בהו יקח אלא דא"א לפרש כן דהא למאי דבעי למימר דרבי שמעון היא דאמר אין איסור חל על איסור א"כ אשאר חייבי לאוין כגון ממזרת ונתינה נמי לא חייל איסור אלמנה. ועוד דמאי קאמר דאי רבנן הא אמרי איסור חל על איסור ומאי קושייא דלמא שאני הכא דגלי קרא דתליא בתפיסת קידושין דוקא אע"כ דלאו דוקא נקיט אחותו אלא ה"ה לשאר חייבי לאוין משום דלאו מדרשא דקרא יליף לה אלא לישנא בעלמא נקיט ורש"י ז"ל נמי לא בא לפרש אלא לשון הברייתא דקתני כל שהוא ביקח. ולפ"ז צ"ל דהא דנקיט בא על אחותו ולא קתני רבותא בשאר חייבי לאוין היינו משום דסד"א כיון דבאחותו איסור מוסיף הוא כמ"ש התוספות וקי"ל איסור מוסיף חל קמל"ן דאפ"ה איסור קל על איסור חמור לא חייל. וכן למסקנא דמוקמינן לה אפילו כרבנן ומשום דאיסור קל על איסור חמור לא חייל צריך לומר דבשאר חייבי לאוין נמי הוי איסור קל על איסור חמור כיון דשאר חייבי לאוין הוי לאוין השוין בכל משא"כ באלמנה לכ"ג דה"ל לאו שאין שוה בכל כן נ"ל זדו"ק:

תוספות בד"ה פרט לכ"ג כו' וכשנתאלמנה איתוסף בה איסור אלמנה כו'. ובתוס' ישנים דהוי איסור מוסיף לגבי משוח מלחמה כו' והוצרכו לזה דאל"כ לא אשכחן איסור מוסיף דאין ממנין שני כהנים גדולים כאחד ולענין איסור מוסיף בעינן שיהא האיסור מוסיף בפועל בהאי שעתא כדאיתא במסכת כריתות גבי כגון דאיכא ברא לסבא ע"ש דף י"ד ע"ב:

גמרא א"ל רב פפא לאביי ישראל שבא על אחותו זונה משוי לה חללה משוי לה או לא כו'. ואף ע"ג דבלא"ה לא חייל איסור חללה אאיסור זונה דלאו איסור מוסיף הוא מ"מ נפקא מיניה אי אתרו ביה משום חללה ולא אתרו ביה משום זונה ועוד דאי הוה שייך ביה איסור חללה ה"ל איסור בת אחת דתרווייהו חיילן כהדדי וק"ל:

שם מי אמרינן ק"ו מחי"ל הוי חללה מחייבי כריתות לא כ"ש. ואע"ג דקי"ל בפ' הבא על יבמתו דף ס' כר' אליעזר בן יעקב דאין חלל מנדה אע"ג דחייבי כריתות היא וא"כ היא עצמה נמי אינה מתחללת אפ"ה ליכא למימר הכא נדה תוכיח דמה לנדה דאתיא לכלל היתירא ויש היתר לאיסורה:

אלא דלפ"ז קשיא לי איפכא א"כ מאי צריך התם קרא לראב"י דדריש מאלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל מנדה וכתבו שם בתוספות בשם תורת כהנים דאיצטריך קרא דלא ניליף בק"ו מחייבי לאוין ולמאי דפרישית האיכא למיפרך מה לחייבי לאוין שאין היתר לאיסורן משא"כ בנדה ויש ליישב וע"ש בתוס' ועיין עוד בסמוך:

שם א"ל אין איסור חללה אלא מאיסורי כהונה אמר רבא מנא הא מילתא וכו' דתניא כו' חללה למה נאמרה אין חללה אלא מאיסורי כהונה. ואף על גב דלעיל דף ע"ד ע"ב מייתי הש"ס ברייתא דגר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי ונתין וממזר שבא על כהנת לויה וישראלית פסלה ה"נ איתא להדיא בפרק אלמנה לכ"ג דף ס"ח ע"ב דבין לכהונה ובין לתרומה פסלוה אף על גב דלאו איסור כהונה הוא אלא פסולי קהל וכל הפוסקים פסקו כהך ברייתא (לבד מרבינו יעקב בעל הטורים שהשמיטה) מיהו באמת התם נמי לאו משום איסור חללה איירי אלא לרש"י והרמב"ם ז"ל פסולייהו משום זונה וכ"כ בש"ע א"ע סימן ו' והוא מלשון רש"י ז"ל ביבמות דף ס"א בד"ה ושנבעלה בעילת זנות ע"ש אלא דבתוספות שם הקשו דלא הוי בכלל זונה כיון דתפסי בהו קידושין ולשיטתם צ"ל דלא לקי אכל הנך כלל לא משום זונה ולא משום חללה כדאסקינן הכא להדיא דאין חללה אלא מאיסור כהונה אלא דמהרש"א ז"ל כתב בזה לעיל בסוגיין בעמוד הקדום בלשון התוספות ישנים גבי מה לחלל שכן יצירתו בעבירה דמשמע מלשונם דבהנך חייבי לאוין מצרי ואדומי ממזר ונתין דפרק אלמנה לכ"ג הוי משום חללות והקשה מהרש"א ז"ל מסוגיא דהכא דאין חללה אלא מאיסור כהונה אמנם לענ"ד לא עלה על דעת התוספות ישנים לומר כן דלענין מלקות דחללה איירי אלא דקשיא להו אלישנא דברייתא דקתני היא עצמה מנין ומצריך לה קרא ומשמע להו דלענין פסולא לחוד איירי דאי לענין לאו ומלקות לא הוי מסיק שפיר מהך ברייתא גופא אמרת ק"ו ומה זרעו שלא עבר עבירה וע"כ היינו דשקיל וטרי דלמה לי קרא ותיפוק ליה מק"ו ואי לענין לאו ומלקות הא קי"ל דאין מזהירין מן הדין ושפיר איצטריך לאהדורי אקרא אע"כ דלענין פסולא בעלמא שקיל וטרי בברייתא היא עצמה מנין דמיפסלא לכהונה וא"כ מקשו התוספות ישנים שפיר דאכתי נילף במה הצד ותדע דהכי הוא דאף אם נאמר דאי נילף היא עצמה בק"ו ומזרעה לא מיקרי מזהירין מן הדין אלא גילוי מילתא בעלמא אפ"ה בלא"ה תיקשי למהרש"א ז"ל דמאי מקשו בתוספות ישנים דלמה לי קרא נילף במה הצד ומאי קושיא הא ודאי אי נילף במה הצד ליכא מלקות דאין מזהירין מן הדין אע"כ דכוונת התוספות ישנים כדפרישית כן נ"ל ברור:

אלא דלפ"ז קשיא לי איפכא בסוגיא דשמעתין מאי מייתי רבא הכא סייעתא לאביי מהך ברייתא דהכא דאין חללה אלא מאיסור כהונה דה"ה לבא על אחותו ואכתי היא גופא מנא לן דלמא הא דילפינן בברייתא דהכא דחללה למה נאמרה לומר לך דאין חללה אלא מאיסור כהונה היינו למעוטי שאר חייבי לאוין כמצרי ואדומי וממזר דאף על גב דמיפסלי לכהונה מקרא דלאיש זר אפ"ה לא לקי משום חללה אלא פסולא בעלמא אבל לענין ישראל שבא על אחותו לעולם דהוי שפיר בכלל חללה מק"ו חייבי כריתות מחי"ל ואהני קרא ואהני ק"ו דכל חד ליקו בדוכתא ונ"ל ליישב דלשאר חייבי לאוין לא איצטריך קרא דבלא"ה מימעטו מדכתיב את אלה לא יקח ודרשינן ביבמות פרק הבא על יבמתו מאלה אתה עושה חללה דוקא ולא משאר איסורי ביאות כי היכי דממעטינן נדה מקרא דאלה ואכתי חללה למה נאמרה בכהן הדיוט אע"כ דלמעוטי אחותז אתא דאף על גב דנעשית זונה וה"ל בכלל אלה אפ"ה חללה מיהא לא הוי דאין חלל כלל אפילו בחייבי כריתות דלא שייך חללות אלא באיסור כהונה ממש כן נ"ל נכון בעזה"י ובזה נתיישב' קושיית התוספות בפרק הבא על יבמתו דף ס' דאלה לא מייתר לנדה לחוד אלא למעוטי נמי שאר חייבי לאוין ודוק היטב: