פני יהושע על קידושין סח:

וולדה כמוה מנ"ל. ויש לדקדק אמאי לא מייתי לה מהאי קרא גופא דעם הדומה לחמור כדאמרינן סוף פירקין דכוולד במעי בהמה דמי ונ"ל דסוגיין למ"ד עובר לאו ירך אמו היא וא"כ אפילו בחמור גופא מספקא ליה ויתיישב יותר לפי מה שכתבו התוספות בפרק הנשרפין דף פ' ע"ב בד"ה אלא למ"ד דבבהמה נמי כל היכא דחד היתירא וחד איסורא לכ"ע חוששין לזרע האב ע"ש דמשמע אפילו לקולא אמרינן הכי ודו"ק ועיין בסמוך:

תוספות בד"ה ולדה כמוה מנ"ל לפום רהיטא משמע כו' והולד כשר והיכי נוכל להכשיר יותר באין קידושין ויש עבירה כו' עכ"ל. ואף על גב דמשכחת לה שפיר באין עבירה כגון בעבד עברי שרבו מוסר לו שפחה כנענית אפ"ה עיקר משנתינו לאו בהכי איירי דבא על השפחה קתני מיהו בעיקר קושייתם שהקשו היאך נוכל להכשיר יותר יש לי לדקדק דאכתי מי דמי דנהי דביש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום דילפינן ליה מלו דכתיב גבי ממזר הלך אחר הפגום היינו משום דמקצת פסלות שבו פוגמו מש"ה אסור בישראלית לחומרא משא"כ הכא דאמרינן וולדה כמוה לגמרי וא"כ משווינן ליה כעכו"ם ועבד גמור קודם שנתגייר ופטור מכל המצות ואם קידש אשה קודם שנתגייר ונשתחרר לא תפסי קידושין כלל וא"כ מקשה הש"ס שפיר מנ"ל להקל כ"כ דולדה כמוה לגמרי ואם כתבו כן לפי מאי דמשמע להו לפום רהיטא דהכי פריך נימא דהולד כשר לגמרי והוי ישראל מעליא מ"מ למה הוצרכו לידחק ולתרץ דאיירי לענין ליורשו ולטמא לו טפי ה"ל לפרש דנ"מ טובא דמשווינן ליה כעבד ועכו"ם גמור ואהא מקשה מנ"ל והנראה מזה דהתוספות סברי בפשיטות דאין לחלק מדאורייתא אי הוי להקל או להחמיר וכולהו מילתא מוכחי לה שפיר מיש קידושין ויש עבירה דהולכין אחר הפגום אפילו להקל דהא ממזר שנולד מישראל שנשא ממזרת חשבינן ליה ממזר גמור ומותר בממזרת שנולדה משניהם פגומים וכן כהן כשר שנשא חללה והוולד חלל מותר בחללה שנולדה מחלל וחללה והיינו ע"כ משום דלגמרי בתר פגום שדינן ליה וא"כ קשיא להו שפיר דה"נ אמאי לא נימא דשדינן בתר פגום יותר דהיינו עכו"ם ועבד אלא דלפ"ז לא א"ש מה שכתבו וכי תימא דאתא לאשמעינן דאפילו בא עליה ממזר הולד כמוה כו' וכוונתם דע"כ בכה"ג דהוי לקולא מקשה שפיר מנ"ל ולמאי דפרישית לשיטתם הא אין לחלק בכך ואפ"ה לעולם הולכין אחר הפגום יותר אם לא שנאמר דמשמע להו דממזר הוי פגום יותר מעבד כיון דעבד אפשר בשחרור כנ"ל בכוונתם אלא דלפ"ז קשיא איפכא דה"מ לפרש דהכי מקשה מנ"ל דוולדה כמוה ואם נשתחרר ה"ל ישראל גמור ומותר בישראלית דלמא הוי נמי ממזר שהוא יותר פגום ותיקשי למ"ד עכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד ממזר וה"ה איפכא בישראל הבא על שפחה ואשת עכו"ם כמ"ש התוספות ביבמות דף ט"ז ע"ב בד"ה עכו"ם שקידש ע"ש אלא דאיכא למימר דהתוספות לשיטתם דכתבו שם בד"ה אמוראי נינהו מתניתין דהכא כיון דסברי קידושין תופסין בח"ל ולא הוי ממזר א"כ מעכו"ם ועבד או איפכא נמי לא הוי ממזר אלא דבאמת אין דבריהם מוכרחין דהא בפרק החולץ דף מ"ד איתא להדיא דאיכא למ"ד דאפילו למ"ד אין ממזר מח"ל אפ"ה בעכו"ם ועבד מודה ועיין במהרש"א סוף פ"ק דיבמות והכי משמע נמי מסוגיא דשמעתין כמו שיבואר אבל אין לפרש דבריהם דמה שכתבו וכ"ת דאתא לאשמעינן דאפילו בא עליה ממזר היינו משום דבכה"ג אין עבירה ולא ילפינן ליה משאר פגום דיש עבירה הא ליתא דא"כ היאך כתבו הא ליתא אלא לרבי טרפון אבל לרבנן לא דהא לכאורה ר"ט ורבנן לא פליגי בהכי דלכ"ע ממזר נושא שפחה לכתחלה ואין עבירה ולא פליגי אלא לענין תקנת הולד כדמשמע סוגיא דשמעתין לקמן אע"כ דהתוס' לא נחתי להכי וע"כ כוונתם כדפרישית ודוק היטב:

בא"ד הא ליתא אלא לרבי טרפון אבל לרבנן עכ"ל. לכאורה הלשון מגומגם דהא לא אשכחן דרבנן פליגי אדר"ט אלא לרבי אלעזר לחוד פליגי בשמעתין דבסמוך וקי"ל הלכה כרבי טרפון וא"כ למה לא נפרש סוגי' דשמעתין אליבא דר"ט ואי קשיא להו לר"א דפליגי קרא דהאשה וילדיה ל"ל הא ליתא דהא בלא"ה מסקינן לקמן בסמוך דקרא דהאשה וילדיה איכא מאן דמצריך לה לדרשא אחריתא וכן קרא דכי תהיין וילדו נמי ע"כ איצטריך לדרשא אחריתא כמו שאפרש בסמוך וכבר עלה בלבי לפרש למה שאפרש לקמן סוף פירקין דעיקר טעמא דר"ט דיכולין ממזרים ליטהר היינו כדמסקינן דולד במעי שפחה כבמעי בהמה דמי והיינו משום דכתיב עם הדומה לחמור וא"כ בסוגיא דהכא דלא בעי למילף ולדה כמוה מעם הדומה לחמור ע"כ לא אתי כר"ט אלא דמסתמא לשון התוספות לא משמע כן לכך נ"ל לפרש דבריהם דהכי קאמרי כיון דלא שייך האי קושיא אלא לר"ט לחוד א"כ אמתניתין דלקמן דר"ט ה"ל לקבוע סוגיא זו ולא לרבנן דמשנתינו דסתמא קאמרי ולדה כמוה דאכתי לא איירי מממזר שנשא שפחה כנ"ל ודוק היטב:

בא"ד ונראה דה"פ כו' ואפילו כבנו ממזד לא הוי לא ליורשו ולא ליטמא לו כו' עכ"ל. כבר כתבתי דיש לתמוה דנקטו ליורשו וליטמא לו דלא שייכי כ"כ למשנתינו דלא איירי אלא בעניני יוחסין וקידושין טפי ה"ל לפרש עיקר מילתא לענין אם קידש אשה קודם שנשתחרר או עכו"ם קודם שנתגייר דלא חיישינן לקידושין ונראה דניחא ליה לאתויי ליורשו וליטמא לו ועניני יבום דכל הנך שייכי אפי' לאחר שנשתחרר ונתגייר כן נ"ל:

גמרא דאמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה ופירש"י בשפחה כנענית שמוסרה לע"ע. וקצת קשה האיך ילפינן מהכא ות"ל דחידוש הוא שרבו מוסר לו ש"כ בע"כ כדי שירויח הוולדות ומחידוש הא לא ילפינן וי"ל דנהי דהחידוש הוא שע"ע עושה איסור הרבה מצינו כיוצא בזה איסורין שהותרו מכללן אבל לענין הולדות לא אשכחן כה"ג לפסול זרע ישראל לעשותן כעבדים עד עולם אע"כ דמעיקר דינא ולדה כמוה כנ"ל:

שם אשת עכו"ם מנ"ל. הא דלא יליף אשת עכו"ם בק"ו משפחה דשייכא במצות מבואר ביבמות דף כ"ב דאיכא למימר נמי שאני עבד ושפחה דלית להו חייס ע"ש אלא דלכאורה לא שייך האי סברא אלא לענין דולדה כמוה משא"כ לענין קידושין אלא דנ"ל דלענין קידושין איכא סברא אחרינא דנהי דבשפחה לא תפסי קידושין היינו משום שאין בידה להשתחרר משא"כ באשת עכו"ם שבידה להתגייר אפשר דתפסי קידושין אלא דלפ"ז לא שייך הא מילתא בז' אומות דהא אפילו לאחר שנתגיירה באיסורה קאי ואף ע"ג דבדיעבד תפסי לאחר שנתגייר אפ"ה ק"ו מיהא הוי משפחה דלאחר שחרור מותרת לגמרי ובזה יש ליישב הא דאמרינן בפ' אין מעמידין דף ל"ו לרבי שמעון דאמר כי יסיר לרבות כל המסירין וע"ש בתוספות שכתבו דלא שמעינן דר"ש אמר הכי בהדיא ולמאי דפרישית מדר"ש גופא מוכח דלא איצטריך קרא אלא לשאר אומות דבז' אומות אתיא בק"ו משפחה:

תוספות בד"ה אמר קרא פירש בקונטרס כו' מיהו קשה כו' כדאמר רבא בפ' הערל בגירותן אית להו חתנות כו' עכ"ל כונת הקושיא כיון דלפי האמת דאיירי בגירותן תפסי קידושין בדיעבד כדקתני מתניתין בת ישראל לנתין וא"כ נהי דבגיותן כ"ש דקיימי באיסור קידושין אפ"ה בדיעבד מנ"ל דלא תפסי ולרבא גופא נמי תיקשי במאי פשיטא ליה דבגיותן לית להו חתנות כלל אפילו בדיעבד מיהו לענ"ד יש ליישב קושייתם דכיון דילפינן מיהא דלאו בנות קידושין הן בגיותן לכתחלה ממילא דלא תפסי אפילו בדיעבד מק"ו דיבמה לשוק וליכא לרבויי מכי תהיין כיון דלא קרינן בה אחת אהובה ואחת שנואה דא"כ לאו מעם א' נינהו ונהי דמצרית מרבינן מכי תהיין היינו בק"ו משאר חייבי לאוין דתפסי בדיעבד כ"ש בחייבי עשה משא"כ מאשת עכו"ם ליכא למילף משאר ח"ל דבכולהו שייך מיהא קידושין לאחרינא אף לכתחלה משא"כ בגיותן דלא שייך קידושין לכתחלה כלל לא לדידיה ולא לאחרינא הוי שפיר ק"ו מיבמה משא"כ לאחר שנתגיירו נהי דלרבא אסורין לכתחלה מלא תתחתן אפ"ה תפסי בדיעבד כמו שאר ח"ל דהא בגירותן נמי שייך בהו קידושין לכתחלה לנתין ולממזר כנ"ל נכון למ"ד אין קידושין תופסין ביבמה ואינך מ"ד אפשר דמוקי לא תתחתן בגיותן אלא דבלא"ה משני התוספות שפיר:

רש"י בד"ה בנך מישראלית כו' לאו מקרא דייק לה כו' עכ"ל. נראה שהוכרח לפרש כן מהא דאמרינן בסמוך הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא ומייתר ליה כי יסיר ואי ס"ד דמגופא דקרא יליף לה ר' שמעון דבנך מישראלית קרוי בנך וכדמסיק רבינא א"כ הא איצטריך להאי דר"ש אע"כ דלאו מהאי קרא יליף לה אלא ממילא מישתמע וא"כ א"ש דלא משמע לן דכולה קרא כי יסיר לא איכתב אלא משום האי דיוקא וע"כ דלרבינא כל המסירין אתא לאסור בהן עיקר קרא וממילא משתמע שפיר דלכולהו מילתא מדמינן שאר אומות בגיותן להדדי כנ"ל בכוונתם ועיין עוד בסמוך:

תוספות בד"ה בנך הבא כו' פירש בקונטרס כו' וא"ת רבינא היינו דברי רבי יוחנן ומה בא לחדש כו' עכ"ל. ובסוף פ"ק דיבמות איתא נמי להא סוגיא ומשם יש לתמוה יותר על פירש"י דבתר דמייתי האי דרשא מקשה והאיכא בנות ואמר רבינא בן בתך הבא מן העכו"ם כו' אלמא דבלאו מילתא דרבינא לא שמעינן לה אלא דבאמת לא ידענא מאי קשיא להו על פירש"י דאפשר דמה שפירש"י כך במילתא דבנך הבא מישראלית סמיך אמימר דרבינא גופא דמפרש כך מילתא דר"ש ורבינא גופא מפרש לה הכי שלא נטעה לפרש כפירוש ר"ת ולא משמע ליה לפרש כן משום קושית התוספות דמסקו בסוף הדיבור ולכאורה לשון רש"י שכתבתי בסמוך מורה על זה דעיקר מימרא ודרשא דר"ש אתא להאי דבנך הבא מישראלית קרוי בנך ולא מייתי לה אלא אגב גררא לדיוקא דאין בנך הבא מן האשת עכו"ם קרוי בנך אלא דרבינא הוא שמפרש דבריו דאיירי מהסרת בן הבת כן נ"ל והארכתי ליישב לשון רש"י בכמה דרכים ואין להאריך:

בא"ד לכך פירש ר"ת כו' וה"ק כי יסיר החותן כו' ואתא רבינא וקאמר כו' עכ"ל. לא ידעתי למה הוצרכו להאריך כ"כ דמצינן לפרש פירוש ר"ת בקצרה מדיהיב רחמנא טעמא לבנך לא תקח לבתו ולא איפכא אלמא דיהיב טעמא לקילתא וכ"ש לחמירתא דפשיטא בבתך איכא הסרת כל זרעך אלא אפילו בבנך חיישינן להסרה דידיה לחודא ולולי שאיני כדי היה נראה בעיני לפרש מילתא דרבינא בפשיטות לפי דרכו של ר"ת דמכיון דדייק ר"ש מבנך דאין בנך מן האשת עכו"ם קרי בנך אלא בנה והוי עכו"ם גמור אע"ג דמצד אביו ישראל הוא ובין בישראל ובין בעכו"ם הולכין אחר הזכר אע"כ דאפ"ה כיון שניתנה תורה נתחדשה הלכה שלא יהא שום צד אישות בבן ישראל לעכו"ם והדרינן לעיקר מילתא דעובר ירך אמו הוא היכא דלא שייך תפיסת קידושין ואישות ומש"ה אין קרוי בנך אלא בנה א"כ ה"ה להיפך בבן בתך הבא מן העכו"ם קרוי בנך מה"ט גופא דבתר דידה שדינן ליה דעובר ירך אמו הוא ודו"ק:

בא"ד עוד פירש ר"ת דכי יסיר כו' ופירוש זה קשה לר"י דכי יסיר משמע כו' עד סוף הדיבור. ולענ"ד משום הא לא איריא דודאי פשטא דקרא דכי יסיר איירי מהסרת החותן לבם מיראת שמים אלא מייתורא דכתיב מאחרי דרשינן נמי הא ולפ"ז אתי שפיר נמי הא דמקשינן בסמוך הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא ואייתר ליה כי יסיר דמסברא נאמר כן ואמאי הא קמן דבבתן לא תקח לבנו לא שייך האי טעמא לפרש"י ולפירוש שני של ר"ת ואפילו הכי אסרה רחמנא אע"כ דלכולהו פירושי עיקר איסורא דחתנות בתרווייהו אסור משום הסרת החותן לבן או לבת והא מסברא ידעינן כר"ש אלא מקראי יתירא דרשינן נמי הסרת בן הבת או בן הבן לכל חד כדאית ליה כנ"ל נכון ודו"ק:

גמרא נימא קסבר רבינא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. כך גירסת רש"י והריטב"א ז"ל בחידושיו הביא גירסא אחרת נימא קסבר רבינא הולד כשר והקשה דא"כ לא משני הש"ס שפיר. ולענ"ד אף לנוסחת רש"י לא אתי שפיר הא דמשני נהי דכשר לא הוי כו'. אמנם לענ"ד היה נראה ע"פ השיטה שכתבתי בסמוך דעיקר דיוקא דרבינא דכי היכי דשדינן ליה בתר אימא בישראל שבא על אשת עכו"ם ה"ה נמי איפכא בעכו"ם ועבד שבא על בת ישראל שדינן ליה בתר אימא אלא דלכאורה אכתי לא דמי דאימא דוקא בישראל שבא על אשת עכו"ם ושפחה שדינן ליה שפיר בתר אמו דהיינו אחר הפגום משא"כ בעובד כוכבים שבא על בת ישראל לעולם דבתר אבוה שדינן ליה לחומרא והיינו אחר הפגום ואי אמרינן דהולד כשר לא הוי פגום אע"כ מדדייק רבינא למילתא מדייק הש"ס שפיר דס"ל הולד ממזר וא"כ הוי יותר פגום דאי אמרינן דדינו כעובד כוכבים אית ליה תקנתא לכשיתגייר ומסתמא יתגייר שכרוך אחר אמו אבל אי הוי ממזר פגום לעולם ואהא משני הש"ס שפיר נהי דכשר לא הוי ממזר נמי לא הוי פסול מיקרי והוי נמי לחומרא דהוא וזרעו לעולם אסורין בכהנת משא"כ אי שדינן ליה בתר אבוה יתגייר ויהא מותר בכהנת וכמ"ש התוספות לעיל עמוד א' בד"ה לחומרא מקשינן דמיקרי שפיר חומרא בכה"ג. ועל פי זה יש ליישב שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שכתבו דאפילו פגום לא הוי והיינו משום דדוקא אליבא דרבינא הוצרך לשנויי הכי משא"כ למסקנא כן נ"ל נכון ודו"ק. ובפרק עשרה יוחסין אבאר יותר אי"ה:

שם אמר קרא כי תהיין וילדו לו כו' ולכאורא היה נ"ל דכולה סוגיא דהכא למ"ד קידושין תופסין ביבמה ולא איירי קרא דכי תהיין בחייבי לאוין למימרא דתפסי קידושין דלא איצטריך אלא פשטא דקרא אפילו בחייבי כריתות איירי כיון דקרינן בהו כי תהיין דתפסי קידושין לאחרינא קרינן בהו נמי וילדו לו כדאי' ביבמות דף כ"ב ומה שהכריחו לכך היינו משום דבלא"ה היה נראה דלמ"ד אין קידושין תופסין ביבמה לא שייך האי סוגיא דשפחה ועבד יליף בק"ו מיבמה דלא תפסי קידושין אלא דלמאי דפרישית לעיל מיצרך צריכי ואתיא סוגיא דהכא ככ"ע ואף על גב דפשטא דקרא דכי תהיין איירי בחיי"ל אפ"ה מסמיכת וילדו לו או מיתורא דלו דרשינן נמי הא דכל היכא דאיכא מיהא צד קידושין לאחרינא קרינן וילדו לו ומרבינן נמי בני חייבי כריתות לירושה וכן ביבמה לשוק כיון שקרובה לחלוץ כמו ליבם שייך בה צד תפיסת קידושין כמ"ש התוספות ס"פ החולץ ומש"ה קרינן בהו נמי וילדו לו ולא ממעטינן אלא ולד שפחה ואשת עובד כוכבים ולפ"ז א"ש הא דלא מקשינן הכא לר"ש כי תהיין וילדו לו למאי איצטריך דלמאי דפרישית אתי שפיר דאיצטריך לגופא לרבות בני חייבי כריתות ובני יבמה לשוק לנחלה דכיון דקרינן בהו כי תהיין קרינן בהו וילדו לו ואף על גב דביבמות דף ס"ב מרבינן לבני חייבי כריתות מקרא דמולדת חוץ לענין דמיקרי אחותו נ"ל דאפ"ה איצטריך קרא אחרינא לנחלה דלאו הא בהא תלינן תדע דהא עכו"ם יורש אביו דבר תורה ואפ"ה אין לו איסור אחוה מן האב אלא מן האם כדאמרינן ביבמות פרק נושאין דף צ"ו ע"ב. ולפ"ז נתיישב לי היטיב הא דלא מייתי הש"ס ביבמות דף כ"ב האי קרא דוילדו לו לענין ולד משפחה ואשת עכו"ם דלא מיקרי אחותו ואיצטריך לדחוקי התם דרבנן דפליגי אדרבי יוסי בר יהודה ר"ש היא וכבר הרגישו שם התוספות בזה ולמאי דפרישית אתי שפיר דאף ע"ג דממעטינן לולד שפחה ואשת עכו"ם מנחלה דלא קרינן וילדו לו כיון שאין הבן מתייחס אחריו אפ"ה הוי מרבינן להו לאיסור אחותו כיון דכתיב מולדת חוץ כיון דנחלה ואיסור אחוה לאו הא בהא תליא משא"כ לר"ש דיליף מקראי דכי יסיר דאין קרוי בנך אלא בנה משמע שפיר דלשום דבר אין קרוי בנך בין לנחלה בין לאיסור עריות והיינו דמסקינן התם מאן תנא דפליג אדריב"י ר"ש הוא כנ"ל נכון וברור בעזה"י ודו"ק: