פני יהושע על גיטין פג:

גמרא ור' עקיבא אי חוץ ס"ל כו' ר"ע שמיע ליה דאיכא דאמר חוץ ואיכא דאמר על מנת כו'. והקשה הרשב"א ז"ל על שיטת הרמב"ן ז"ל דבתרווייהו פליגי א"כ מאי מקשה הא שפיר פריך ר' עקיבא אתרוייהו ולענ"ד לא ידעתי מאי ענין קושיא זו לשיטת הרמב"ן ז"ל דבלא"ה מצינו למימר דר"ע שמיע ליה דר"א אפילו בחוץ שרי וא"כ כ"ש לעל מנת ואיהו גופא מטעמא דנפשיה אסור בתרווייהו. ולמאי דפרישית אתי שפיר דלעולם לא משמע לן דליפלגו תנאי מסתמא בתרי מילי דהוו מתרי טעמי אם לא היכא שמפורש כן בהדיא אלא דמאן דס"ל הכא דפליגי בתרווייהו והיינו משום דתרתי מחד טעמי אתיין דמסברא בחוץ אסור ובע"מ שרי אלא דפליגי בקרא דלאיש אחר דר"א משמע ליה דרשא להיתירא וע"כ לחוץ אתי ורבנן משמע להו קרא לאיסורא וע"כ לע"מ אתי נמצא לפ"ז לר"ע דאית ליה פירכי בתרווייהו דמסברא ודאי אסירי לקושטא דמילתא א"כ ע"כ דלא משמע ליה קרא דלאיש אחר כלל להתירא ולאיסורא נמי לא דהא לא איצטריך ומקידושין נמי לא מצינן למילף כיון דאית ליה פירכא והקישא לאו להכי אתי אע"כ דלא דריש כלל להאי קרא דלא משמע ליה וא"כ אי שמיע ליה דשרי ר"א בחוץ היינו כדר' יוחנן דמאיסור כהונה יליף ולפ"ז לא מצינן למימר לר"ע דפליג אדר"א בתרתי דא"כ הו"ל תרי מילי בתרי טעמי ומש"ה לא משמע לתלמודא הכי ומוקי למילתא דר"ע דאיכא דשמיע ליה חוץ ואיכא דשמיע ליה ע"מ כן נ"ל נכון בעזה"י. והא דקאמר בסמוך רבא כר' ינאי משום זקן אחד מתני ופריך אדר' עקיבא היינו דרבא קאמר דפירכא דר"ע לאו פירכא היא לר"א דטעמא דר"א כר' ינאי משא"כ ר"ע גופא ע"כ סבר דטעמא דר"א לאו כדר' ינאי אלא כדר' יוחנן ודוק היטב:

תוספות בד"ה רבא כר' ינאי כו' וא"ת א"כ תיקשי לר' יוחנן דפליג לעיל אדרבי ינאי כו' עכ"ל. ולמאי דפרישית בסמוך אתי שפיר דהא רבי עקיבא נמי ע"כ לא ס"ל דטעמא דר"א כר' ינאי דהא לא משמע ליה כלל דרשא דלאיש אחר דא"כ איהו גופא במאי מוקי לה אע"כ סובר ר"ע דטעמא דר"א כרבי יוחנן א"כ ר' יוחנן סבר בהא כר"ע ודוק. וקושיא השנייה שהקשו התוספות מה משיבין הזקנים על ר"א דגזירת הכתוב כבר נתיישב' לעיל בשיטתינו בעזה"י:

בד"ה מודה ר"א תימא למאן מודה דלרבנן דפליגי עליה לא הוי גט כלל כו' עכ"ל. וכן הקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו ע"ש וכבר כתבתי מה שנלע"ד בזה עיין עליו. ועוד נ"ל ליישב בדרך אחר דלרבנן נמי שייך הא מילתא כשגירשה בחוץ ונתארמלה ממנו דודאי לרבנן שרי אע"ג דלכאורה יש סברא לאסור ולגזור בחוץ אטו על מנת שאם ניסת לשני ונתארמלה אסורה לינשא למי שנאסרה עליו ומצינן לקמן גבי כתבו וחזר ומחקו דגזרינן ע"מ אטו חוץ אלא דלא שייך לגזור בכה"ג כיון דבחוץ לא הוי גט כלל ובע"מ הוי גט כדמוכח לקמן מההיא סוגייא דכתבו וחזר ומחקו כמו שאפרש שם בעזה"י אלא דלר"א דסובר דבחוץ נמי הוי גט א"כ ס"ד דכשניסת לאחר ונתארמלה ואח"כ מת בעלה הראשון שגירשה איכא למימר דאסור דגזרי' חוץ אטו ע"מ כדגזרינן לקמן ע"מ אטו חוץ היכא דבתרווייהו הוי גיטא קמל"ן דאפ"ה מודה ר"א דלא גזרינן כה"ג וכמו שאפרש לקמן בסוגייא דכתבו וחזר ומחקו בעזה"י כנ"ל נכון ודו"ק: