פני יהושע על גיטין פב.

המגרש פרק תשיעי

משנה המגרש את אשתו כו' כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם. ויש להקשות למאי דמסיק רבינא בשמעתין דמתניתין בחוץ איירי ומשמע דבעל מנת כ"ע מודו דכשר וכמ"ש הרי"ף ז"ל בשמעתין ויבואר בסמוך א"כ אמאי קאמרי רבנן כיצד יעשה יטלנו כו' ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם וזה שלא כרצון המגרש שרצה לאוסרה על פלוני ואמאי לא קתני תקנתא טפי שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שלא תינשאי לפלוני והא דלא קשיא לי על בעל האיבעיא אמאי לא פשיט ממתני' איכא למימר דאפ"ה קמיבעיא ליה אי פליגי בחוץ מדאורייתא אבל בע"מ מודו רבנן דהוי גט מדאורייתא אבל מדרבנן מיהא אסור לגרש בו מהני טעמי דקאמרי רבי טרפון ורבי עקיבא לקמן בברייתא דארבעה זקנים. ונהי דאינהו מדאורייתא איירי אכתי איכא למימר דתנא דמתני' לא משמע ליה הני טעמי מדאורייתא אבל חששא דרבנן מיהא איכא משא"כ למסקנא ודאי קשה שהרי כמעט כל הפוסקים כתבו דאפילו לכתחילה יכול לגרש בתנאי דע"מ שלא תנשאי לפלוני וא"כ תיקשי להו מתניתין. ולכאורה היה נראה מזה דאף אי אמרינן בע"מ מודו רבנן דהגט כשר לגמרי אפ"ה לא תינשא לשום אדם כל ימי חיי פלוני דחיישינן דלמא לא מקיימא לתנאה וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו בשם כמה גאונים וכ"כ התוספות להדיא ביבמות דף י' ע"ש. אלא לשיטת המתירין לינשא מיד כמ"ש הרשב"א ז"ל בשם גאונים אחרים והסכים עמהם וכ"כ התוספות בשמעתין בד"ה שר"א מתיר לכל אדם וא"כ תיקשי להו מתניתין והנלע"ד בזה דאף אי אמרינן דבע"מ כשר לגמרי אף לגרש לכתחילה מ"מ היכא דקאמר מעיקרא חוץ מפלוני תו לא מהני מאי דאמר לה בתר הכי ע"מ שלא תינשאי לפלוני דאכתי לא נתבטלו דבריו בזה מאי דאמר מעיקרא חוץ מפלוני דאפשר דאכתי במילתא קמייתא קאי אלא הא דקאמר על מנת בא להוסיף לאוסרה על פלוני אפילו לאחר מיתתו וא"כ כשאמר מעיקרא חוץ לא נתבטלו דבריו אא"כ אמר לה הרי את מותרת לכל אדם כנ"ל ועדיין צ"ע:

גמרא האי אלא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן אבל בע"מ מודו ליה. ויש לדקדק אמאי לא מיבעיא ליה נמי דפליגי בתרוייהו וקתני חוץ להודיעך כחו דר"א דשרי אפילו בחוץ דהו"ל כחא דהתירא ומכ"ש דקשה יותר לשיטת הרמב"ן ז"ל דלמסקנא דפשיט רבינא דמתני' בחוץ היינו דפליגי בתרוייהו וא"כ מעיקרא אמאי לא מיבעיא ליה הכי. תו קשיא לי דהוי מצי למיבעיא נמי דבחוץ פליגי אבל בעל מנת כ"ע מודו דאסור דנהי דמטעמא דשיור בגט פשיטא דחוץ חמיר טפי אכתי איכא למימר דר"א לית ליה טעמא דשיור בגט ואפ"ה מודה בע"מ דאסור מטעמא דרבי טרפון לקמן בברייתא דארבעה זקנים דהו"ל עוקר דבר מן התורה לענין יבום או כלישנא קמא דר' עקיבא דאיכא חשש ממזרות בע"מ משא"כ בחוץ כדאיתא לקמן. תו קשיא לאידך צדדא דקאמר או דילמא בע"מ פליגי אבל בחוץ לכ"ע אסור ומאי פסקא דהאיכא למימר איפכא דבעל מנת פליגי בטעמא דר"ט ולישנא קמא דר"ע דרבנן אית להו ולר"א לית ליה אבל בחוץ כ"ע מודו דשרי מיהא בהא מצינן לתרץ לפמ"ש בסמוך דבעל האיבעיא הוי סבר דבע"מ אפי' את"ל דלכ"ע שרי אפ"ה אסורה לינשא לשום אדם כל ימי חיי פלוני ואף שהתוס' כתבו בד"ה שר' אליעזר מתיר לכל אדם היינו אפילו בחיי פלוני היינו משום דלישנא דר"א דברייתא משמע להו הכי וכמו שאפרש בדבריהם לקמן משא"כ בעל האיבעיא דע"כ לא הוי ידע להאי ברייתא א"כ קסלקא אדעתיה דאסורה לינשא מדרבנן כל ימי חיי פלוני כמו שהוכחתי דאי ס"ד דע"מ מותרת מיד אדקתני כיצד יעשה יטלנו ויחזור ויתננו ויאמר הרי את מותרת לכל אדם הול"ל שיחזור ויאמר ע"מ שלא תנשאי לפלוני אע"כ דבכה"ג אסורה לינשא ותנא אתקנתא דהתירא מהדר וא"כ מה"ט גופא לא המ"ל דבע"מ פליגי אבל בחוץ כ"ע מודו דשרי דא"כ הול"ל כיצד יעשה יטלנו ויחזור ויאמר חוץ מפלוני אבל אכתי קשיא הני תרתי קושיות קמייתא. והנראה מזה דבעל האיבעיא לא הוי ידע האי ברייתא דלקמן ולא סליק אדעתיה שיש שום סברא להחמיר בע"מ טפי מבחוץ ומה"ט נמי לא מספקא ליה אי פליגי בתרווייהו דנהי דבעלמא מצינן כה"ג טובא בש"ס דאיכא למימר דפליגי תנאי בתרתי ואשמעינן כחא דהתירא היינו היכא דתרתי מחד טעמא איתנהו משא"כ הכא דפלוגתא דע"מ היינו בסברא ופלוגתא דחוץ היינו בדרשא דקרא והיתה לאיש אחר לרבי ינאי א"כ מהיכא תיתי נאמר דפליגי בתרי מילי ובתרי טעמי ואף להרמב"ן ז"ל דלמסקנא פליגי בתרתי היינו משום דברייתא דד' זקנים הכי משמע ליה ומהטעם שאפרש בסמוך במילתיה דר' ינאי כן נ"ל ובסמוך אפרש עוד בדרך אחר ודו"ק:

תוספות בד"ה אבל בע"מ מודו כו' ועוד למאי דמוקי לה בחוץ אדמקשה ר"י הגלילי לר"א מחוץ ליפרוך לרבנן דמודו בע"מ כו' עכ"ל. ונראה מלשון התוס' דסברי כשיטת הרי"ף ז"ל דלמסקנא בע"מ מודו רבנן ודלא כשיטת הרמב"ן ז"ל דמאן דמוקי פלוגתייהו בחוץ היינו דפליגי בתרתי דא"כ אין מקום לדברי התוס' בזה ומה שיש לי לדקדק בזה יבואר ממה שאכתוב לקמן בברייתא דד' זקנים ע"ש:

בא"ד ומיהו נראה לר"י. עיין מה שכתב הרא"ש ז"ל בשם הריטב"א ז"ל בענין אחר:

בד"ה אמר רבינא ת"ש כו' ומדתנן בריש זבחים כל הזבחים כו' עכ"ל. והקשה מהרש"א ז"ל דהו"ל לאקשויי מהא דתנן שילהי פרק הזורק אין משלימין עליו אלא קרוב כו' ע"ש. ולענ"ד לא קשה מידי דודאי כל לשון אלא הסמוך אצל אין ודאי חוץ הוא שכן הוא הלשון במקומות הרבה לאין מספר אלא הא דמספקא לתלמודא בהאי אלא דמתני' היינו משום דקתני לכל אדם אלא לפלוני וכל היכא דקתני כל שייך למיתני בפי' חוץ כדאמרי' בעלמא בכל מערבין חוץ ואמרי' התם אין למידין מהכלל אפי' במקום שנאמר חוץ ומש"ה מספקא ליה דאיכא למימר דהאי אלא ע"מ הוא מדלא קתני חוץ וע"ז מקשים התוספות מכל הזבחים דאע"ג דקתני כל אפ"ה קתני אלא. אלא דלענ"ד יש ליישב ג"כ קושית התוספות דהא דקתני התם כל הזבחים כשירין אלא שלא עלו האי אלא לא אתא למעט מריבויא דכל דקתני ברישא דאדרבא בכל הזבחים הדין כן ואדרבא היכא דממעט מכללא דכל קתני חוץ דהא קתני התם חוץ מן הפסח וחטאת משא"כ הכא דהאי אלא לפלוני אתא לאפוקי מכללא דלכל אדם הו"ל למיתני חוץ ומש"ה מספקא ליה אי ע"מ הוא ומש"ה פשיט רבינא מההיא דכל הבתים דאע"ג דקתני כל הבתים אפ"ה לא קתני חוץ משל עכו"ם וקתני אלא אלמא דלעולם חוץ הוא כנ"ל נכון וברור: