פני יהושע על גיטין פ:

רש"י בד"ה הולד כשר אשלום מלכות קאי. כבר פירשתי דנראה לשיטת רש"י ז"ל דבהיה במזרח וכתב במערב רבנן נמי מודו דהולד ממזר והיינו דמייתי הש"ס לעיל מדאמר ליה רב לספריה אלמא דהכי הילכתא ולענין כל המשנה ממטבע לא קיימא לן כר"מ אע"כ דהיה במזרח טעמא אחרינא איכא וממילא דרבנן נמי מודו ועוד דפשטיה דמתניתין דהיה במזרח משמע דקאי אסופר ולר"מ אפילו מצאו באשפה כשר אלא ע"כ דמשום רבנן נקיט הכי וממילא דר"מ פוסל בשינה מקום העדים והא דנקיט ומודים חכמים בשינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אפשר דמשום שם עירו ושם עירה קאמר הכי לרבותא אע"ג דלית בו טעם כ"כ לפסול כמו בהיה במזרח אפ"ה מודו רבנן דפסול וכ"ש בהיה במזרח כן נ"ל לפי לשון התוס' ביבמות דף צ"א דמשמע שם דוקא לר"ת מיתוקמא האי דהיה במזרח כר"מ וא"כ לרש"י ז"ל מיתוקמא כרבנן ומלשון הרא"ש ז"ל נראה דלרש"י בהיה במזרח כשר לגמרי ולא כתב שום טעם ולדעתי אפשר משום דטעם הפסול הוא משום מיחזי כשיקרא כמ"ש התוס' בשמעתין ואנן קי"ל בפרק כל הגט דף כ"ו דלמיחזי כשיקרא חיישינן ולענ"ד אפשר עוד לומר דמ"ש רש"י ז"ל אשלום מלכות קאי לאו דוקא אלא אכולה בבא ורישא דמילתא נקיט וה"ה להיה במזרח דבת ביקתא היא ולא אתא למעוטי אלא כולהו בבי דסיפא כגון טעה הסופר ונתן שובר לאיש וכיוצא דבהנהו ודאי לרבנן נמי הוי ממזר כן נ"ל בשיטת רש"י והיא שיטת הרמב"ם ז"ל:

תוספות בד"ה זו דברי ר"מ כו' וקשה לרבינו תם כו' הא קי"ל כרב באיסורי ולדידיה אסור לגרש בו לכתחילה כו' עכ"ל. ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל בזה ואף שהדברים נכונים עכ"ז סתימת לשון התוספות לא משמע כן ולשון לדידיה לא משמע דקאי אדשמואל לכך נראה עיקר כפירוש מהרש"ל ז"ל מיהו לאו מטעמיה אלא דכוונת התוס' דודאי לבריאת עולם לא מיקרי שינוי שם המלכות משום דלא קפדי וכמ"ש לעיל במשנה בשיטת רבינו אלחנן דמשמע דלא הוי שינוי אלא במה שמתקנאין היינו הנך דקחשיב במתני' אלא דמשמע להתוס' דלבריאת עולם הוי כאילו לא כתב כלל והיינו דקשיא להו כיון דלרב בשינה הוי פסול לגמרי א"כ ע"כ בלא כתב כלל מיהא לכתחילה אסור לגרש בו כמו שכתבתי לעיל בשיטת רבינו תם ור"י בד"ה ושם עירו ע"ש כן נ"ל נכון ודו"ק:

בא"ד ואומר הרב רבי אלחנן דלק"מ דבסנטר העיר כשר טפי כו' ומה שאנו כותבין לבריאת עולם משום דהשתא כו' עכ"ל. וכתב מהרש"א ז"ל דבהא לחוד הוי סגי להו לתרץ קושייתם ומה שתירץ בזה נ"ל דוחק גדול דהעיקר חסר מהספר שלא הזכירו זה בקושייתם ובאמת נפלאה ממני דעת מהרש"א ז"ל למה נדחק בזה דהא הוצרך הרב רבי אלחנן לחלק בין סנטר בין שינוי גמור כדי ליישב שיטת הספרים דגרסי לעיל אמר רב יהודא אמר רב דלא תקשי דרב אדרב כמו שהקשו התוס' וזה ברור וק"ל:

בא"ד ורבינו תם מפרש כו' ור"ת גריס לקמן וכן נמצא בפירוש רבינו חננאל והאיכא שלום מלכות כו' ולא פריך כו' עכ"ל. והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות הקשה על זה דהא לא נזכר כלל לשון שלום מלכות במשנה אלא לשם מלכות וגמרא הוא דמפרש טעמא משום שלום מלכות וא"כ תו לא קאי האי גירסא. מיהו ראיתי שמהרש"ל ז"ל בחכמת שלמה גריס לקמן האיכא לשם מלכות כולי ונראה שנתכוון ליישב פירוש ר"ת אבל אי קשיא לי הא קשיא לי על שיטת רבינו תם דהא לקמן בסוגיא דג' גיטין פסולין מקשה הש"ס והאיכא שלום מלכות ומשני הכא לא תצא התם תצא ומקשה לרב דאמר הכא תצא מאי איכא למימר ע"כ מוקי לה כרבי מאיר. ומדלא קאמר הש"ס להיפך דלרב הכא תצא התם לא תצא ותיתוקם כרבנן אע"כ דפשיטא לתלמודא דהנהו דמתניתין דהכא כיון דלרבי מאיר הולד ממזר ע"כ חמירי ליה מהנך ג' גיטין פסולין ותו לא מיסתבר למימר דלרבנן הוי איפכא דג' גיטין פסולין חמירי מהנך דמתניתין דהכא. וא"כ קשה דהא לרבינו תם הוי איפכא דשלום מלכות לר' מאיר הוי ממזר ובג' גיטין פסולין הולד כשר ולרבנן בג' גיטין פסולין ובשלום מלכות הוי כשר לגמרי ולענ"ד היא קושייא עצומה לר"ת ולקמן אפרש ליישב בטוב טעם אי"ה בסוגיא דג' גיטין פסולין ושם אפרש ג"כ ליישב עיקר קושיית התוספות במה שאנו כותבין לבריאת עולם הא קי"ל כרב באיסורי ע"ש ודו"ק:

רש"י בד"ה זינו לא כו' והו"ל נושא את חלוצתו דקם ליה בלא יבנה עכ"ל. וכתב מהרש"ל ז"ל דטעות סופר הוא דלאחר שניסת לבתר חליצה הו"ל כגרושת אחיו ודברי מהרש"ל ז"ל בזה תמוהים כמו שכתב מהרש"א ז"ל דלעולם לא מיתסרא ליבם אלא בלאו דלא יבנה ובזה יש ליישב שיטת רש"י ז"ל ומה שהקשו בתוס' דהא דאיצטריך לטעמא דמיחלפ' באשה שהלך בעלה אע"ג דבגופה שייך האי גזירה שיאמרו חלץ וניסת והו"ל נושא חלוצתו דאכתי משום האי טעמא לא הוי לן לאחמורי עלה ולומר דהולד מזה ומזה ממזר והיינו כמו שכתב הר"ן ז"ל דלעולם לא שייך להחמיר אלא היכא דאיכא בחד צד ממזר דאורייתא וא"כ למאי דמסקינן דליתא לדרב המנונא אם כן ביבמה שניסת לשוק ליכא ממזר דאורייתא וכן לאחר שהחזירה היבם לאחר שניסת נמי לא הוי אלא ממזר דרבנן דלא קאי עלה אלא בלאו דלא יבנה וכיון דלא שייך בשום צד ממזר דאורייתא לא הוי מחמרי רבנן לומר דזה וזה ממזר אע"כ דמשום טעמא דאחלופי הוא ומש"ה מחמרי רבנן דהולד ממזר מזה ומזה מטעמא דאחלופי וכ"כ התוס' להדיא משא"כ למאי דס"ד מעיקרא דאיתא לדרב המנונא א"כ בלא טעמא דאחלופי הול"ל דהולד ממזר מזה ומזה אפילו בזינו כיון דשייך בחד צד ממזר דאורייתא וזה לפי שיטת וגירסת רש"י ז"ל שלפנינו דלא גרסינן טעמא דאחלופי אלא במסקנא ולולא דמסתפינא מכבוד רבותינו בעלי התוספות היה נ"ל דאינהו נמי הוי גרסי כגירסת רש"י ז"ל שלפנינו אלא דהוי סברי דמה שכתב רש"י ז"ל דמיחלפא באשה שהלך בעלה הוא דיבור אחד עם מה שציין רש"י זינו לא ובאמת דמה שכתב רש"י דמיחלפא הוא דיבור בפני עצמו ואמסקנא דגמרא קאי יהיה איך שיהיה מ"מ נתיישב' שיטת רש"י ז"ל לפי גירסת הספרים שלנו אלא דמ"מ שיטת התוס' מוכרחת לפי הסוגיא דיבמות ודבריהם מתוקים מדבש ונופת צופים ואפשר דרש"י ז"ל ג"כ לכך נתכוון אלא שקיצר בלשונו כדרכו תמיד. וראיתי להזכיר מילתא דתמיהא לי טובא על שיטת הרי"ף ז"ל שכתב דמתני' דהכא דקתני ממזר מזה ומזה היינו כרבי עקיבא אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה והר"ן ז"ל הוסיף ליתן טעם דכיון דלחכמים לא שייך בשום צד ממזר דאורייתא לא מחמרי רבנן לומר הולד ממזר מזה ומזה ולענ"ד קשה טובא על שיטת הרי"ף והר"ן ז"ל דא"כ מאי שקיל וטרי הש"ס אמתני' לאותובי אדרב המנונא או לסיועי ותיפוק ליה דלרבי עקיבא ודאי איתא לדרב המנונא אע"כ דמתניתין אתיא נמי כחכמים דר"ע ואפ"ה מחמרי רבנן משום טעמא דמיחלפא באשה שהלך בעלה. ונהי דבגמרא דיבמות דף צ"ג מסיק הש"ס להדיא אמתניתין דהתם דהיינו דוקא כר' עקיבא היינו משום דהתם איירי מממזר דאורייתא כמו שהוכיחו שם התוספות להדיא אבל מתניתין דהכא משמע דהוי ממזר מדרבנן ומטעמא דמיחלפא וכ"כ שם התוס' להדיא ע"ש ושיטת הרי"ף והר"ן ז"ל צ"ע ודו"ק ואע"ג דהתוספות מייתי תוספתא דקתני זה דברי רבי מאיר שאמר משום רבי עקיבא מ"מ כיון דתלמודא לא מייתי לה אלמא דלאו מתרצתא היא ומה שהקשה בעל תוספות י"ט דברי הר"ן ז"ל אהדדי במה שכתב הר"ן ז"ל דמשנתינו דוקא היכא דאיכא בחד צד ממזר דאורייתא דומיא דשינה שמו ושמה ולעיל כתב הר"ן ז"ל גופא במשנתינו דשינה שמו ושמה היינו שם יהודה בגליל ואפ"ה מודו רבנן דהולד ממזר יש לי ליישב דלשיטת הר"ן ז"ל פרק השולח מצינו דשינה שם יהודה בגליל נמי איכא מינייהו דפסול מדאורייתא ע"ש: