פני יהושע על בבא מציעא סג:

בגמרא מה לי דמיהם כו' ופוסקין על שער שבשוק ואע"פ שאין לו. עיין פרש"י ותוספות אלא דיש לתמוה כיון דעיקר מילתא דרבא לפ"ז אינו אלא לאשמעינן דלא בעינן שער דאכלבי וארבי או כדורמוס ולאפוקי מדר' יוחנן א"כ כל כה"ג לא ה"ל לסתום אלא לפרש ועוד דלשון מה לי דמיהן מה לי הן אינו מיושב שפיר כמ"ש רש"י ז"ל בעצמו דמפיך לישנא והאריך ליישבו. ולולי פרש"י ותוספות היה נ"ל לפרש מילתא דרבא בענין אחר דאשמעינן דכמו שהתירו חכמים לפסוק במעות מזומני' על השער אע"פ שאין לו ה"ה דמותר בכה"ג אפילו אינו נותן לו עכשיו מעות אלא שבתחלה נתן לו מעות ופסק על הפירות ועכשיו מעמיד אותן הפירות לפסוק על מין אחר דמותר מטעמא דמה לי דמיהן ומה לי הן פי' דסד"א דבפירות לא שייך לומר שקילא טיבותא קמ"ל דאפ"ה שרי וכן נראה באמת דהא קי"ל בכל דוכתי שוה כסף ככסף וכעין זה כתבתי לעיל בשם הר"ן ונ"י וע"ז מקשה שפיר מברייתא דר' אושעיא דאוסר באין לו יין אע"ג דמחמת פסיקת חיטין דמעיקרא אתו ומשני שפיר התם הלואה פי' דמעיקרא בא בהלוואתו משא"כ הכא שפסיקה הראשונה בא באיסרו והיינו ממש כמ"ש לעיל באריכות בשם הר"ן כן נ"ל לולי דמסתפינא לפרש נגד פירוש הקדמונים. אח"ז מצאתי שהנ"י כ"כ בשם הרשב"א ז"ל ותלי"ת שכוונתי לדעת הגדול בע"ה:

בתוספות בד"ה ופוסקין על שער שבשוק כו' ולא היה לו לפרש כן דאפילו לר"י כו' עכ"ל. ולא ידענא מאי קשיא להו על פרש"י דאדרבה לרש"י ז"ל בא להשוות המחלוקת דרבא נמי כר' יוחנן ס"ל דבעינן כדורמוס ולא בא למעט אלא אכלבי וארבי ואע"ג דעל כדורמוס פרש"י לקמן דהיינו אטליז רב וכאן כתב דלרבא פוסקין ע"י שער היוצא ע"י חמרים אפשר דדא ודא א' היא ואי קשיא א"כ מאי קמ"ל רבא דהא ר' יוחנן אמרה אין בזה קושיא שלא בא רבא כאן אלא לפרש הטעם ולומר דממילתא דר' ינאי נמי שמעינן להאי דינא מטעמ' דמה לי דמיהן כו' כן נ"ל וגם זה מצאתי בנ"י אליבא דרש"י ע"ש:

בגמרא דא"ל שקילא טיבותך כו' מאי אהנית לי אי הוי לי זוזי בידי כו' עכ"ל. ואע"ג דאהני ליה לענין אחריות שאם היה קונה במעותיו במקח גמור היה כל האחריות עליו ועכשיו הם באחריות המוכר מ"מ לא איכפת לן בזה כיון דעיקר מה שנראה כריבית היינו משום שנתייקרו ובהא לא אהני ליה מידי:

בתוספות בד"ה וא"ל יהיבנא לך כו' פי' לזמן פלוני כו' עכ"ל. כוונתם מבואר דכשלא קבע לו זמן אלא שהתחייב עצמו ליתן מיד אין כאן שום איסור ריבית כלל כיון דזבינא מעלי' הוא ולא דמי לאגר נטר כלל שרי ואף למאי דמסקינן דאיירי דאית ליה אשראי במתא היינו נמי כשקובע לו איזה זמן כדי שבתוך כך יגבה האשראי שלו וא"כ הוי שפיר אגר נטר אבל אם לא קבע לו שום זמן כלל אלא מכר לו סתם ויכול לתובעו מיד שיתן לו מביתו הרי הוא כאילו הודה שיש לו ועוד אף אם אין לו יצטרך לקנות תיכף בשוק ולהפסיד הדינר מכיסו ואוזיל הוא דקא מוזיל גבי' והרי זה כאילו א"ל בפירוש אותן הפירות שבשוק הנמכרים בד' ד' אני מוכר לך בה' ה' שזה מותר לכ"ע וכל זה מבואר בהסכמת כל הפוסקים שכל שהוא דרך זבינא ובלא קביעות זמן מותר ודווקא בהלוואת סאה בסאה אסרו אף בלא קביעות זמן וגדולה מזו כתב הב"י בשם תלמידי הרשב"א בסי' קע"ב דאף במי שמוצא חבירו בשוק וא"ל הלוה לי מאה זוז ובא עמי לביתי ואתן לך מאה ועשרים דמותר כיון שלא קבע לו זמן והטעם נ"ל דכיון שאמר בא עמי לביתי הרי הוא כאילו הודה שיש לו בביתו ומש"ה לא דמי לסאה בסאה דאסור אפילו בלא קבע זמן דסתם הלואה כקביעות זמן דמי וא"כ כ"ש בנדון דידן דזבינא הוא. ואף שכל זה מבואר בל' רש"י כאן ובל' התוספות ובכל הפוסקים בלי שום חולק אלא לפי שראיתי לבעל טורי זהב בי"ד סי' קע"ג כתב לפרש דברי התוס' בע"א והשיג בזה על הב"י ורמ"א ע"ש. לכן הוצרכתי להאריך קצת:

בא"ד וא"ת כו' מאי שנא מטרשא דר"נ כו' עכ"ל. גם בזה האריך בעל טורי זהב בסימן הנ"ל והקשה מאי ענין קושיא זו אמימרא דר"נ דהכא דיותר ה"ל להקשות אהא דשרי ר"נ טרשא ומ"ש מהא דתנן במתני' אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער דמשמע דאפי' שוה בשוה אסור מטעמ' דשמא יתייקר כ"ש דאסור כשמוכר ביוקר וא"כ ה"ה לטרשא ומחמת זה העלה להשיג על ל' הש"ע והגהת רמ"א וכתב דע"כ מימר' דר"נ דהכא איירי כשחזר והוזל השער בשעת הפירעון ועמדו בה' ה' אלא דמסתימ' ל' הש"ס לא משמע כן. לכך נראה לענ"ד לפרש דברי התוספות כפשטן דוודאי בלא מימרא דר"נ דקיראי דהכא לא הוי ס"ד לאסור כלל למכור ביוקר כשיוצא השער דסד"א דהא דאסר במתני' לפסוק על הפירות כשלא יצא השער וגם אין לו פירות הטעם בזה משום דאין כאן מקח כלל שהרי זה אין לו פירות משלו עכשיו וגם בשוק אינן מצויין לקנות דכיון שעדיין לא יצא השער אפשר שיצטרך לקנות בכפלי כפלים מדמי המקח וכפי שמבואר בל' הרמב"ם ז"ל בפכ"ב מהל' מכירה ובכסף משנה שם דאפילו מי שפרע לא שייך בכה"ג וא"כ שאין כאן מקח כלל ה"ל זוזי הלואה גבי' ומש"ה אסור אם יתייקרו אח"כ משא"כ כשכבר יצא השער ס"ד דמותר למכור אפילו בזול דכל שיצא השער כיש לו בביתו דמי כדקתני טעמא אע"פ שאין לזה יש לזה והדבר ידוע דביש לו בביתו מותר למכור אפילו הרבה פחות מכדי השער וא"כ ה"א דה"ה באין לו ויצא השער שמותר למכור אף בזול בפחות מהשער ואין תימה בזה שהרי בספר פרישה כתב באמת שאין הכרע בדבר אי מותר למכור בפחות מהשער כשיצא השער ואין לו ע"ש ובש"ך ואף דבאמת יש לתמוה שהרי הוא ממש מימרא דר"נ הכא בקיראי מ"מ אין תימה לומר דאי לאו מימרא דר"נ ה"א דשרי למכור בזול דאוזולי הוא דקמוזיל גבי' כיון שידע שהשער ביוקר ואפ"ה מוכר לו בזול. ועוד דאף בהלואת סאה בסאה שהחמירו חכמים בכמה דיני' יותר מפסיקת השער ואפ"ה כתבו כל הפוסקים בפשיטות דכשיצא השער מותר אף אם אין לו כלל מאותו המין וכמה פוסקים כתבו דאף אין לו מעות כלל אפ"ה ה"ל כיש לו דכיון שיצא השער יוכל לקנות באשראי העולה מכל זה דוודאי אי לאו מימרא דר"נ בקיראי ה"א דכיון שיצא השער תו לא הוי כהלואה אלא דרך מקח וממכר וכיש לו דמי ומש"ה מותר למכור אפילו בפחות מהשער. וא"כ לפ"ז אין כאן מקום להקשות על טרשא דר"נ דכ"ש דשרי שהרי קנה הלוקח במשיכה גמורה ואי משום שמוכר לו ביתר משוויו לא איכפת לן דאדם רשאי לעשות בשלו כמו שירצה. אבל עיקר קושיית התוס' כיון שחידש ר"נ דאע"ג דיצא השער ומותר למכור בשוויו אפ"ה אסור ביתר משוויו וע"כ הטעם דכל שמוכר ביתר משוויו בהמתנה ה"ל כאגר נטר ואסור אפי' דרך זביני א"כ מקשו שפיר דמה"ט גופא שייך לאסור בטרשא למכור ביוקר דאע"ג דזביני גמורה הוי מ"מ כיון שעושה דמי המקח הלואה ומוכר ביתר משוויו בהמתנה ה"ל כאגר נטר כן נ"ל ליישב דבריהם וממילא יתיישב דברי הש"ע ממה שהשיג הט"ז שם ואין כאן מקומו להאריך יותר. אלא שהתלמוד חושב מילתא דר"נ לסברא פשוטה ומש"ה מקשה פשיטא ומוקי לה בדאית ליה אשראי ודו"ק:

בגמרא אמר ר"נ האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה כו' מפירש"י ז"ל נראה דהלוה אשכח ביה טופיינא בשעת הלואה משמע מזה שאם מצא המלוה טופיינא בשעת הפרעון לא שייך למימר מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה דהא ה"ל מיהא ריבית מאוחרת וכ"כ הרב המגיד בפ"ד מהל' מלוה ואע"ג דלשיטת רש"י ז"ל ריבית מאוחרת גופה אינו אסור אלא כשאומר לו בפירוש בשביל מעותיך שהיו בטילו' אצלי הא בסתמא שרי י"ל דשאני הכא כיון שניתן לו בשעת הפרעון ממש ה"ל כמפרש. אבל הרמב"ם ז"ל כתב דין זה ג"כ לענין אם המלוה מצא בהם טופיינא בשעת הפרעון וכתב הרב המגיד דהא דלא חיישינן שלשם ריבית מאוחרת נתן לו היינו דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן וקשה לי שהרי הטוי"ד כתב בשם הרמב"ם דריבית מאוחרת ששיגר לו דורון אחר הפרעון אסור אפילו בסתם וא"כ התם נמי נימא אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ויש ליישב וצ"ע: