פני יהושע על בבא מציעא נו:

בגמרא מכאן אמרו המוכר שטרותיו לבשם כו' וקשה כיון דעיקר הרבותא בזה דיש אונאה לפרוטות אם כן היאך מוכח זה ממאי דאיצטריך למעט שטרות דהא אפי' אם נאמר דאין אונאה לפרוטות אפ"ה איצטריך שפיר למעט שטרות אפי' שוים מאה מנה ויש ליישב בדוחק:

בתוספות בד"ה והאי ביומיה ממכר הוא. עי' מ"ש מהרש"ל ז"ל בזה בספר ים של שלמה בב"ק פ' הפרה סי' ל"ג:

בד"ה כל דבר שבמדה כו' וקשה דבפ' בית כור כו' ופי' רשב"ם שם כו' וקשה לפירושו מהכא עכ"ל. ולענ"ד יש ליישב פירושו דודאי לא נעלם מהרשב"ם ז"ל דההיא דדבר שבמדה שייך אפי' בקרקעות שכ"כ הוא ז"ל עצמו שם באותו הדיבור וז"ל ואע"ג דקי"ל אין אונאה לקרקעות כו' אבל הכא טעה בדבר שבמדה עכ"ל. אלא שהוא ז"ל סובר דנהי דעיקר הדין דדבר שבמדה הוי כעין מקח מעות דמה"ט אפי' פחות מכדי אונאה חוזר וממילא דשייך אפי' בקרקעות דהא לא אימעטו קרקעות אלא מקרא דלא תונו אבל לענין מקח טעות דלא איצטריך קרא אין לחלק בין מטלטלים לכל מילי מ"מ משמע ליה דלשון חוזר דנקיט רבא דמשמע שנתבטל המקח לגמרי נקיט האי לישנא משום מטלטלין ונ"ל כוונתו באותן מטלטלין דשייך בהו קפידא דכשהן פחותים מהמדה והמשקל הידוע לא חזו להאי מילתא כשהם במדה ומשקל היותר מזה כגון בגד קטן ונמצא גדול וכיוצא בזה דנמצא דהוי מין אחר לגמרי אבל בקרקעות לא שייך לומר שיתבטל המקח בשביל חסרון או יתר המדה כמו שסיים הרשב"ם ז"ל שם דקים להו לחכמים דלא ניחא להו לבטל המקח בשביל כך. ובאמת דבמטלטלין גופא נמי מצינו חילוקי דינים בזה בהלכות אונאה אלא דמילתא דפסיקא נקיט כיון דאיירי שם בקרקעות כן נ"ל וק"ל: