פני יהושע על בבא קמא סד:

בגמרא כללא גופיה חיים כתיב ביה ובתוספות בד"ה א"ה שפיר קשיא ליה כו' היינו משום דלא חש לפרשה עכ"ל. לפר"י דלעיל לא יתכן לומר כן שהרי אדרבה כל הברייתא מתחילתה ועד סופה בנויה על זאת הסברא דשייך שפיר לדרוש מחיים לרבות כל דבר או משום דלשון חשיבות הוא או באם אינו ענין וא"כ איך שייך לומר כללא גופיה חיים כתיב ביה אלא דלפר"י דהברייתא מיפרשא בל' מקשן ותרצן משמע דתרי תנאי איירי בהו וא"כ מחולקים בזו הסברא גופא דהמקשה סובר דשייך שפיר לרבות מחיים אפי' מידי דלאו ב"ח וא"כ אייתר ליה המצא תמצא והמתרץ ס"ל דלא שייך לומר כן אלא דאדרבא יותר יש סברא לומר דחיים איצטריך וכל הני פרטי לרבויי עופות טמאים דאיהו נחית לחלק בין טומאת מגע כו' משא"כ המקשה סובר להיפך וכדמסיק ר"י בדיבור הסמוך להדיא ומה שכתבו התוספות שלא חש לפרשה היינו לתירוץ השני שכתבו התוספות לעיל דלעולם לא מרבינן מכללא דחיים אלא ב"ח דוקא אלא דמעיקרא לא ס"ד כלל לחלק בין ב"ח לשאינו ב"ח אבל כיון שכבר תירץ אי מה הפרט מפורש ב"ח הדר מקשה לנפשיה כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור וע"כ דכלל ופרט וכלל אתא לרבות כל דבר ע"ז ודאי לא חש להשיב דממילא משמע דכללא גופא חיים כתיב ביה וק"ל. ומפי' רש"י נמי משמע קצת כפר"י דתנא דברייתא לא אסיק מידי אלא אדרבא קשיא ליה באמת המצא תמצא ל"ל אלא דסוגיא דש"ס מסיק לתרץ אותה הקושיא כן נ"ל מל' רש"י וק"ל:

בד"ה מהיכא קמייתי לה כו' ג"ז שאל הרא"ש מלוני"ל כו' דאכתי תקשה כו' ומפרט דחיים לחוד נרבה כל ב"ח ומכל הני פרטי נרבה כל דבר עכ"ל. ויש לדקדק ממ"נ אם כל קושיות הרא"ש מלוני"ל היו בפעם אחד יש סתירה בדבריו ואם נאמר שלאחר שתירץ לו הראשונה הקשה זאת הקושיא יהיה קיצור גדול בדבריו ובמאי דסיים נפתח שאם זאת הקושיא נמשכת אחר תירוצו של ר"י על הקושיא ראשונה דלעיל א"כ כל האריכות הלשון בקושיא השניה היא אך למותר שכיון שר"י עצמו פירש כל הברייתא דשייך שפיר לרבות אפילו דלאו ב"ח ממשמעות הכופר"כ דחיים א"כ הו"ל להרא"ש מלוני"ל להקשות בקיצור א"כ אמאי מסקינן לקמן דאית ליה פירכא משום דכללא גופא חיים כתיב ביה דהא לדבריך משמע שפיר לרבות מחיים כל מילי ובאמת קושיא זו לא מתרצא אלא במאי דמסיק ר"י עצמו כאן דלמסקנא יותר שייך לחלק בין דבר שטומאתו שייך במגע כו' משנאמר דחיים משמע לרבות מידי דלאו ב"ח וא"כ ממילא מתרצא קושיא זאת האחרונה של הרא"ש מלוני"ל דהא איצטריך המצא תמצא כי היכי דלא נדרש דחיים כלל הוא והוי כלל ופרט וכלל ולמעט עופות טמאים הוא דאתי וא"כ ע"כ שזאת הקושיא הקשה הרא"ש מלוני"ל בהדי הנך דלעיל קודם שתירץ לו ר"י שום דבר א"כ קשה ממ"נ כיון שהוא עצמו הרגיש בזו הסברא דמצי למיכתב גניבה וחיים לחוד וכתב פרטי יותר ממילא משמע לרבות כל מילי דלאו ב"ח באם אינו ענין כמו שהקשה כאן א"כ מעיקרא מאי ס"ד להקשות קושיא הראשונה דא"א בשום ענין למילף מידי דלאו ב"ח כיון דחיים כללא בתרא הוא דהא שפיר מצינן למילף עכ"פ באם אינו ענין והיינו כתירוץ ר"י דלעיל והן דברי הרא"ש מלוני"ל עצמו כאן כמו שיתבאר. ויש ליישב דודאי כל הקושיות היו קודם שתירץ ר"י שום דבר אלא דלעיל הקשה הרא"ש דמשמע בגמרא דבכלל ופרט וכלל ילפינן וחיים כללא בתרא הוא ומדת כלל בתרא בכל עולם בא לרבות דעיקר כעין הפרט מכלל בתרא ילפינן א"כ משמע ליה דלא שייך לרבות יותר נגד משמעות הכלל אפי' באם אינו ענין אבל כאן מקשה להיפך על גוף הברייתא דמסיק דאי לאו המצא תמצא לא הוי שייך לעשות כלל ופרט וכלל מחיים ע"ז מקשה דא"כ ע"כ נאמר דכלל ופרט גרידא הוא והני פרטי יתירא לרבות כל מילי באם אינו ענין דכופר"כ גרידא סבר הרא"ש דשייך שפיר אם אינו ענין שהרי זה הפרט היתר לאו ממדת כו"פ הוא ומבלעדו נבנה הכלל ופרט אבל ר"י מסיק להיפך לעיל כיון דלא ס"ד לחלק בין צד טומאה ע"כ היינו מוכרחים לומר דאפי' אי חיים כלל בתרא הוא שייך שפיר לרבות כל דבר באם אינו ענין או לומר דל' חשיבות הוא כיון שא"א בענין אחר אבל בסוף מסקינן דלא שייך לומר כן ולרבות מילי דלאו ב"ח כיון דחיים בתרא כלל הוא וכן אם נאמר דחיים נמי פרט הוא אפ"ה לא שייך לרבות כל מילי משאר פרטי כיון דליכא כללא בתרא לרבויי ויותר יש לחלקו מחמת פרטי יתירי בין צד טומאה שבזו הסברא עצמה מחולקין המקשה והתרצן לכך מסקינן דאיצטריך המצא תמצא וק"ל:

בגמרא גניבה וחיים לכדרב כו' עמ"ש מהר"ם בזה ודבריו נכונים:

שם בגמרא ולמ"ד חד בגנב כו' האי אם המצא תמצא מאי דריש ביה כו'. הא דלא קאמר דקמיבעיא לאתויי גגו וחצירו וקרפיפו כדמייתי בסמוך אפשר דס"ד דההיא מהמצא לחוד נפקא ואכתי אידך ל"ל ומשני דקמיבעיא ליה לדרבא בר אהילאי והא דמקשה בסמוך ההיא מיבעיא ליה לכדתניא נראה דמקשה למאן דמפיק המצא תמצא לריבה ומיעט וא"כ שפיר איצטריכו תרווייהו דאי מחדא הוי יליף מכלל ופרט וא"כ מקשה שפיר ואע"ג דבפרק קמא דמציעא דף י' כתבו תוס' דלדר"ש דגגו וקרפיפו נמי מיבעי תרווייהו אפשר דהיינו למסקנא דהכא דההיא דרבא בר אהילאי ילפינן מדשני בדבוריה וא"כ שפיר מייתרי תרווייהו ואין להאריך ושם יתבאר בעזה"י:

שם ואימא גנב עצמו בשבועה. ויש לדקדק כיון דע"כ למאן דיליף גנב עצמו מאם ימצא הגנב פריך הכי וכן משמע להדיא מל' רש"י וכמו שיתבאר לשונו בסמוך א"כ מאי ענין קושיא זו לכאן לעיל בדף הקודם ה"ל לאקשויי ולכאורה היה נראה דאמאי דמשני כל פרשה שנאמרה ונשנית לדבר שנתחדש בה וא"כ תקשה להיפך ל"ל קרא דאם ימצא הגנב דנפקא לן שפיר מאם המצא תמצא דכתיב לעיל מיניה ומכח זה מקשה דמקרא דאם ימצא נמי נתחדש בה דבר והיינו דוקא בשבועה דקרא ונקרב התם כתיב אלא דא"א לומר כן דהא בלא"ה להאי מ"ד איצטריך קרא דאם ימצא הגנב לרבות כל מילי דלאו ב"ח דמקרא דאם המצא תמצא לא משמע למידרש בריבה ומיעט דמיבעיא ליה לכדרבא ב"א ונראה דמה"ט גופא מקשה שפיר דמסוגיא הקודמת מוכח דמאן דדריש חד בגנב סובר בע"כ דקרא דעל כל דבר פשע דכתיב בסוף הפרשה קאי נמי אגנב עצמו וא"כ כ"ש די"ל דקרא דונקרב הקודם קאי נמי אגנב עצמו והוכיח זה משום דאלת"ה דקרא דעל כל דבר פשע קאי נמי אגנב תקשה מנ"ל לרבות כל ב"ח בגנב עצמו דהא ברישא דקרא כסף או כלים כתיבי וא"ל דב"ח יליף מהני פרטי דכתיבי בקרא דאם המצא תמצא דא"כ אכתי דלמא דוקא הני דפרט בהו קראי דהא לית לן שום כללי לרבות שאר מילי דאם המצא תמצא לכדרב וגניבה וחיים נמי לאידך דרב וא"כ שאר ב"ח מנ"ל אע"כ משום דסבר דקרא דעל כל דבר פשע קאי נמי אגנב עצמו וא"כ א"ש הא דקאמרינן דכל הני פרטי דקרא דאם המצא תמצא לא נאמרו אלא לדבר שנתחדש בה וא"כ מקשה שפיר ואימא גנב עצמו בשבועה משום דקרא דונקרב נמי עליה קאי ודו"ק:

בפרש"י בד"ה ואימא גנב עצמו כו' הואיל ומקראי דלעיל נפקא לן גנב עצמו עכ"ל. מ"ש ומקראי דלעיל היינו קראי דפרשת כי יתן עד על כל דבר פשע ואף ע"ג דקרא דאם המצא נכתב קודם לו מ"מ כתב רש"י ומקראי דלעיל כוונתו דאייתינן להו לעיל בריש פרקין וק"ל ויש לי דרך אחר בזה אלא דזה נראה פשוט: