פני יהושע על בבא קמא לח.

בגמרא מאי ואומר וכ"ת האי עמד וימודד לכדר' מתנה וכדר' יוסף ת"ש הופיע מהר פארן ולכאורה קשה דא"כ אמאי מייתי כלל קרא דעמד וימודד כיון דמבעי ליה לרב מתנה ומהופיע מהר פארן לחוד יכול ללמוד ועוד דבלא"ה נראה שאלו שני הכתובים הם כמכחישים זא״ז דמעמד וימודד משמע שהתיר ממונם בשביל שלא קיימו ז׳ מצות כדדריש בהדי' מה ראה ומקרא דהופיע מהר משמע שהתי׳ ממונם בשביל שלא קבלו התורה כפרש״י בהדיא וכ״נ באמת מל' הפסוק דכתי׳ לעיל מיני׳ ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו דאיירי מקבלת התורה על שהחזיר על האומ׳ ולא קבלוהו ונ״ל ליישב דהני תרתי חדא מלתא הי׳ למאי דאי׳ בריש מס׳ ע״ז שיש פ״פ לאומות על קבלת התורה באמרם כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנו כמו שעשית לישראל והקב"ה אומר להם הראשונות ישמיעו ז׳ מצות שקבלתם היכן קיימתם נמצא דלפ״ז א״ש אי לאו שראה שלא קיימו ז׳ מצות לא הי׳ יכול להענישם על שלא קיבלו התורה א״כ הני תרתי חדא מלתא היא ועפ״ז נתיישב ג״כ קושיא ראשונה דאי לאו דאייתי קרא דעמד וימודד לא הוי שמעינן מידי מקרא דהופיע מהר פארן דאיכא למדחי דהאי קרא לא קאי אלא על עשו וישמעאל דכתיבי בהאי קרא שעיר ופארן והטעם שלאלו הענש משום דמצינו בהדי׳ שהחזיר להם הק"בה התור׳ ולא קבלוהו עשו אמר מה כתי׳ בה לא תרצח וזו הברכה שברכני אבי על חרבך תחי׳ ישמעאל אמר מה כתיב בה לא תגנוב ולא זו הברכה שברכני אבי והוא יהי׳ פרא אדם נמצא שיכול לומר שלא החזיר הק״בה התורה על שאר האומות רק על אלו בלבד מפני שהם זרעו של אברהם וכשלא קיבלו התורה התיר ממונם שאין להם שום פ״פ לומר כלום כפית עלינו שהרי באו בטענה שאינן יכולין לחיים ועוד שהרי רציחה וגניבה כבר היו מצווים ועומדים שהם מז׳ מצות בני נח ואפ"ה עברו עלי׳ ומה צורך עוד מכפיית הר אבל בשאר אומות אין לנו שום לימוד להתיר ממונם ואין להענישם כמו כן משום שלא קיבלו התורה דאפשר שלא החזירוה עליה׳ ועוד דאף אם נאמר שהחזירוה ולא קבלוה עדיין יכולים לומר כלום כפית עלינו הר לכך מייתי ג״כ קרא דעמד וימודד דאע״ג דנוכל לומר לכדר"מ ור״י מ"מ מוכח עכ״פ מהאי קרא שכל אומות עברו על ז׳ מצות ובעטו בהם דהא האי קרא דעמד וימודד קאי על כל האומות כדכתי׳ ראה ויתר גוים והיינו ע״כ בשעת מ״ת דהא כתי׳ לעיל מיני׳ ג״כ אלקים מתימן יבא ונדרש ג״כ לדרשא דלעיל על מ״ת וא״כ דמצינו שכל אומות בעטו בז׳ מצות אין לחלק עוד ביניהם לעשו וישמעאל לענין קבלת התור׳ דכולהו לא מצי למימר כלום כפי׳ כיון שבעטו בז' מצו' שנצטוו כבר וכשאמ׳ הק"בה הראשונת ישמיעו וכו׳ ומסתמא אמרינן ג״כ שהחזיר הק"בה התו' ג״כ על כל האומות אלא שפרט באלו יותר לפי שהם מזרעו של אברהם ועוד דאף אם נאמר שלא החזיר על שאר האומות יש להענישם שפיר כיון שאף אם החזיר ודאי לא יקבלו ואף אם קיבלו ודאי שלא יקיימו כמו שלא קיימו ז׳ מצות ובא״ה הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה. ועפ״ז נראה ג״כ דכל הני אמוראי ובריית' לא פליגי דהא מצינו בקרא להדי׳ אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן וכו׳ והיינו על שלא קיבלו הא"ה התור׳ ואח״ז כתיב עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים דהיינו שראה שלא קיימו ז׳ מצות ופי׳ הכתוב שעבירה גורר׳ עביר׳ דאי לאו שבעטו בז׳ מצות אפשר שלא היו נענשים על שלא קבלו התו׳ מטעם שיאמרו כלום כפית וכו׳ אלא עכשיו איגלו בהתייהו שאף אם כפה עליהם לא היו מקיימין וא״כ חשב הכתוב כאן שני מיני עבירו׳ ומדמסיים ויתר גוים דלא משמע אלא עונש א׳ לכך דרשו רבותינו דהאי ויתר גוים אתי לב׳ דרשות חדא שהתיר ממונם והיינו נגד קבלת התור׳ שנלמד כבר מהופיע מהר פארן אלא דהתם לא איירי אלא מעשו וישמעאל וכאן גילה הכתו׳ שכל האומות שווים לעונש זה כמ״ש ועוד נדרש ג״כ מראה ויתר גוים שהגלה אותם ממקומם וזה בעונש ז׳ מצות דגלות בא על ע״ז וג"ע כדאי׳ בפ׳ במה מדליקין. ור׳ יוסף דדריש נמי שאין מקבלין שכר זה אינו שום עונש אלא סברא מעלי׳ היא דכיון שכבר בעטו בהם ולא רצו לקיים עליהם העול של ז׳ מצות ופרקוהו מעליהם דהכי משמע להדי׳ שאמרו בני עשו וישמעאל שאינם רוצים לקבל התו׳ מפני דכתו׳ בי׳ לא תרצח לא תגנוב וקשה מאי הרוויחו אף אם לא קבלו אסורי׳ ברציחה וגניבה שהוא מז׳ מצות א"ו שפרקו ג״כ הז׳ מצוות מעליהם וא״כ לא שייך ליתן להם שכר כמצוה ועושה כיון דבאמת אינם מקיימים בתור׳ ציווי הראשון שכבר פרקוהו מעליהם וה"ה לשאר אומות שהרי כבר הוכחנו שאין לחלק ביניהם ויש לי עוד דרך א׳ בזה ע״ד הגמר׳ כל מצוה שנאמרה לב״נ ונשנית בסיני וכו׳ ואין להאריך והמשכיל יבין:

בפרש"י והגלה אותם כגון כפתורים וכו׳ עכ״ל נראה משום דמשמע לרש״י ג״כ דהאי קרא עמד וימודד איירי בשעת מ״ת כמ״ש באריכו׳ וא״כ הוצרך להביא ראי׳ מאלו שגלו ממקומם בעת ההיא לפי משמעות הכתובי׳ אבל שאר רוב האומות בדוכתיהון הוון יתבי עד ימות המלכים ורובם גלו ע"י סנחריב ונ״נ ואין לתמוה למה לא הוגלו כולם באמת בשעת מ״ת כיון שעברו על ז׳ מצות שאין זו קושי׳ דכ״פ מצינו שזה מדת המקום ב״ה להאריך אף וגבי דיליה ואפשר ג״כ שאיזה זכות תלה להם וק״ל:

שם בגמרא ולא והתניא ר״מ אומר מנין שאפי׳ גוי העוסק בתורה וכו׳ לכאור׳ יש לדקדק מאי מייתי מת״ת לז' מצות שבא העונש מחמת שלא קיימום בתחילה וזה לא שייך בת״ת ויראה דלק״מ דהא במס' סנהדרין דף נ"ט אר״י גוי העוסק בתורה חיי׳ מית' וכו׳ ואקשינן עלה מהא בריית׳ דהרי הוא ככה״ג ומשני התם בז׳ מצות דידהו וא״כ דע״כ האי בריית׳ איירי כשעוסק בתורה של ז׳ מצות וטעם החילוק ודאי נראה מצד הסברא דבשאר מצות שלא נצטוו יש להענישם מית׳ מדכתי׳ תור׳ צוה לנו משה מאורשה ולא להם וכו׳ כדאי׳ אבל הז׳ מצות שנצטוו הגוים כמו הישראל לא שייך לומר לנו צוה ולא להם ועוד דאדרב' הגוי צריך ללמוד שתלמוד מביא לידי מעשה וא״כ מקשי הכא שפיר דכיון דאמת שעמד והתיר להם הז׳ מצות ממילא שייך הדרש תורה צוה לנו ג״כ על הז' מצות ועוד כיון דאין מקבל שכר על המעשה של הז׳ מצות למה ניתן לו שכר על הלימוד וא״כ איך אמרת הרי הוא ככה״ג וע״ז משני לומר שאין מקבלין שכר כמצווה ועושה וא״כ א״ש דגוי העוסק בתורה של ז׳ מצות מקבל על הלימוד ג״כ שכר כיון שמביא לידי מעשה דדהו משא״כ בשאר תורה ולפ״ז מ"ש הרי הו ככה״ג לאו דוקא לפי שאינו מצווה ועושה כמוהו:

שם בגמרא ר׳ שמואל ברי׳ וכו׳ נראה דמייתי לה הכא משום דמסוגי' זו ראי׳ דהותר ממון עכ״ום לישראל והיינו מדאצטרך לאסור אנגרי' בעמוני' דמשום מלחמה ודאי לא איצטרך דמהיכי תיתי שיעשה משה מלחמה שלא ברשות א״ו דאיצטרך לאסו׳ אנגרי׳ א״כ מוכח דאנגרי׳ מותר שלא ברשות והיינו כיון שהותר ממנום לישראל וק״ל:

בתוספות בד״ה נשא משה ק״ו בעצמו אור"ת וכו׳ דקודם נאמר אל תצר את מואב וכו׳ כדדרשינן עתה ילחכו וכו׳ עכ״ל נראה דאין זו עיקר הראי׳ שאינו אלא דרש בעלמא והי׳ אפשר לדחות דאגדו' פליגי אהדדי אבל באמת נראה דל׳ הכתובים עצמן מוכיחן כן דבפ׳ דברי׳ כתיב אל תצר את מואב וכו׳ ומיד אח״ז כתי׳ וידבר ה׳ אלי לאמור אתה עובר היום את גבול מואב וקרבת מול בני עמון אל תצרם וכו׳ קומו עברו את נחל ארנון וכו׳ את סיחון ואת ארצו החל רש והתגר בם מלחמ׳ וכו׳ ואשלח מלאכי׳ ממדבר קדמות אל סיחון הרי לפניך דדיבר אל תצר נאמר קודם מלחמת סיחון ועוג וענין מואב ומדין ששלחו אל בלעם הי' אחר מלחמות סיחון ועוג כדכתי׳ וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי וראי׳ התו׳ לרווח׳ בעלמא: