פני משה על תלמוד ירושלמי יומא ו:ו:ד

מילתיה אמרה ברובו הדבר תלוי. כלומר הש"ס הוא דמדייק על הבעיא זו דהא שמעינן ממילתיה דס"ל ברובו הדבר תלוי ואם יצאת רוב הבהמה ודאי נפסלה דבכל דוכתי אמרינן רובו ככולו ומבעל הבעיא גופיה נמי ש"מ דס"ל דהכל הולך אחר הרוב וא"כ מאי קא מיבעיא ליה הרי יש כאן רוב שיצא וכדמסיים הקושיא ואזיל:

פשיטא הדא מילתא יצא רובו ואח"כ יצא רוב האבר המשלים לרוב. כלומר זהו פשיטא שאם יצא רובו והיינו ע"י שיצא אח"כ רוב האבר המשלים לרוב א"כ הרי יש כאן רוב הבהמה שיצאת ולא צריכה למיבעי להך מילתא. א"נ י"ל שבעל הבעיא בעצמו השיב זה פשיטא הדא מילתא וכו'. וכלו' לא כדס"ד שביציאה אחת קא מיבעיא לי וכדאמרן דזהו פשיטא לי שהולכין אחר רוב והרי כאלו יצאת רוב הבהמה:

לא צורכה דלא יצא וכו'. לא צריכה דקא מיבעי לי אלא כך אם בתחלה לא יצא חצי הבהמה עם רוב האבר אלא שיצא אבר אבר מעט מעט ואח"כ יצא רוב אבר אחד המשלים לרוב של כל היציאות שבתחלה דבכה"ג איכא למיבעי מי נימא הואיל ובתחלה יצא מיעוט מיעוט אין מצטרפין ליציאת רוב ואע"פ שאח"כ יצא רוב אבר אחד ומשלים לרוב לא כלום הוא מכיון שיציאות המיעוטין אינן מצטרפין זה עם זה או דילמא מכיון דמכל מקום הרי אח"כ יש כאן רוב הבהמה שיצא ע"י רוב האבר שיצא ומשלים לרוב אמרינן דהשתא כולהו מצטרפי והוה ליה רובא דבהמה שיצא ונפסלה ונשרפת בפנים:

פרים הנשרפין וכו' שיצאו. מחומת העזרה וחזרו מהו לענין טומאת בגדים וכדמסיים ואזיל למאי הלכתא קא מיבעיא ליה: