פני משה על תלמוד ירושלמי יומא ד:ו:ו

ר' אמי וכו'. קאמר דמהכא נפקא ליה דכתיב ונסע וגו' אע"פ שונסע אפ"ה כבתוך המחנות היא:

השורף קדשים בחוץ בשעת מסעות לוקה. משום דכתיב בקדש באש תשרפנו כל שפסולו בקדש שריפתו בקדש ובשעת מסעות ג"כ פסולן בקדש נקרא:

א"ר יוחנן. לא היא אלא כך שנינו בתוספתא דזבחים פי"ג בשעת סילוק מסעות קדשים נדחין שנפסלין ביוצא אלא דמ"מ טמאין משתלחין הן ונפרשים הן כל או"א במחיצתו זבין חוץ למחנה שניה ומצורעים חוץ למחנה ישראל משום דהמתנה קדוש היא:

א"ר יוסי תדירא הא מילתא בפומהון דרבנן. דלא כהך סיפא דהתוספתא אלא כך הן רגילין לומר דכשהוגללו הפרוכת בשעת סילוק המסעות הותרו המחיצות לזבין ולמצורעין ואין כאן שילוח מחנות:

מתניתא מסייע לדין וכו'. אפלוגתא דריב"ל ור' יוחנן דלעיל בלחם הפנים הוא דמהדר דתניא כוותיה דמר וכוותיה דמר:

תמיד. דכתיב בלחם הפנים ודרשי' כמו תמידהנאמר בפסח ובקרבן תמיד דללמד בא אפילו בשבת אפי' בטומאה וה"ה תמיד הנאמר בלחם הפנים ללמד בא שתמיד הוא נוהג ואפי' בשעת מסעות אינו נפסל ביוצא:

מתניתא מסייע לר' יוחנן. דלא נפקא לן מדכתיב תמיד שאף על מסעות נאמר שהרי באש על המזבח כתיב תמיד ואפ"ה איצטריך לא תכבה ללמד אף על המסעות כדפירש בהאי ברייתא:

ר"ש אומר. לא היה האש על המזבח בשעת המסעות אלא כמו שהיו מדשנין אותו בכל יום אף בשעת סלוק מסעות היו מדשנין שנאמר ודשנו וגו' ואם היה האש דלוק וכי לא היה בגד הארגמן נשרף:

מה עביד לה ר' יהודה פסכתר וכו'. ועל הפסכתר היה פרוש בגד הארגמן:

מה מקיים רבי יהודה ודשנו. דמשמע שהיו מדשנין אותו מקודם שפרשו עליו הבגד:

וירוון. ר' יהודה מפרש ודשנו וירוון היא שמשביעין ומשמנין אותו ושמניחין עליו האש ועל האש פסכתר ועל הפסכתר הבגד וכהאי דאמר ר' יודה בן פזי שהוא מלשון ואכל ושבע ודשן:

הדרן עלך טרף בקלפי