פני משה על תלמוד ירושלמי יומא ג:ג:ג

שאלו את בן זומא וכו'. תוספתא היא בפרק קמא והבאתי לעיל בפרק קמא בהלכה ג':

לא צורכה דלא מקדש לקדש לא יהא טעון טבילה מחול לקדש יהא טעון טבילה. בתמיה וכלומר דמתמה הש"ס על הא דמייתי לה מדין ק"ו וא"כ לדידך לא צריך לפרש הק"ו אלא כך מה אם בשעה שהוא נכנס מקדש לקדש וזה כ"ג ביה"כ שנכנס מעזרה ולפנים שבדין הוא שלא יהא טעון טבילה ואפ"ה אמרת שטעון טבילה הנכנס מחול לקדש שבדין הוא והסברא נותנת שיטעון טבילה לא כ"ש שטעון הוא טבילה כך אתה לומד הק"ו אבל הא קשיא דמהיכא פשיטא לך דטפי מסתברא להנכנס מחול לקדש שיטעון טבילה מהנכנס מקדש לקדש הרי הנכנס מקדש לקדש שהיא מהעזרה ולפנים נכנס הוא מקדש הקל לקדש החמור וא"כ בדין הוא ג"כ מן הסברא שיהא טעון טבילה כמו הנכנס מחול אל הקדש. ומעתה אין לך ללמוד זה מדין ק"ו אלא מדין בנין אב וכך יש לך לומר מה מצינו שהנכנס מקדש הקל לקדש החמור טעון טבילה אף הנכנס מחול לקדש בדין הוא שיהא טעון טבילה. וכ"ת דאכתי שייך כאן דין ק"ו דהא מיהת שניהן קדש הן וצריך טבילה ומכ"ש מחול לקדש אימא לך דילמא עיקר טעם הטבילה משום שנכנס לקדש החמור הוא וכשאצרכוהו טבילה כשנכנס לקדש החמור אצרכוהו ג"כ כשיוצא מקדש החמור לקדש הקל בחילוף העבודות כי היכי דלא לזלזלו בקדושת העזרה ולעולם אימא לך דכשלא נכנס מתחלה לקדש החמור לא מצית למילף מדין ק"ו אלא מדין בנין אב:

אמר ר' שמי וכיני וכו'. כלומר דמשני שאפ"ה יש כאן דין ק"ו וכן צריך ללמוד הק"ו מה אם מקדש לקדש שאין ענוש כרת וכלומר דאע"ג דנכנס הוא מקדש הקל לקדש החמור מ"מ אין זה הקדש חמור ענוש כרת יותר מזה קדש הקל שהרי בזה שניהן שוין הן שהנכנס בטומאה לעזרה ענוש הוא כרת כמו הנכנס לפנים והשתא שפיר יליף הק"ו ומה אם מקודש לקדש ששניהן שוין בעונש כרת ואפ"ה טעון טבילה הנכנס מחול לקדש שהוא ממקום שאין ענוש כרת למקום שהוא ענוש כרת על הטומאה לכ"ש שיהא טעון טבילה:

ואפי' מקדש לקדש יהא ענוש כרת. מילתא באנפי נפשה היא ולא בא לסתור הק"ו דהק"ו לעולם מיהא יליף שפיר אלא מדקאמר דמקדש לקדש אין זה ממקום שאין ענוש כרת למקום שענוש כרת עלה קאמר דמשכחת לה דזימנין אף מקדש לקדש כך הוא וכהאי דתנינן תמן בפ"ב דשבועות נטמא בעזרה וכו' והשתחוה או ששהה כדי השתחויה חייב א"כ בכה"ג מצינו מקדש לקדש ומתחלה לא היה ענוש כרת שנטמא בעזרה ולבסוף ענוש הוא כרת שהרי כשנכנס לפנים שהא כדי השתחויה היא א"נ כדקאמר עוד התם דאם בא לו בארוכ' כשיוצא לחוץ מתחייב הוא וזה שנכנס לפנים ודאי ענוש כרת הוא והרי זה כמו שבא ממקום שלא היה ענוש כרת ונכנס למקום שענוש כרת ומקדש לקדש היא: