פני משה על תלמוד ירושלמי יומא ב:א:ח

והרים. השתא דריש לקרא דתרומת הדשן דכתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח:

והרים אין והרים אלא בששייר. דלשון הרמה לא שייך אלא במקצת ושייר במקצתו:

אשר תאכל אין אכילה אלא בכזית. שצריך שלא יהיה בהרמה פחות מכזית:

היה בכולו כזית. בכל הדשן שישנו שם היאך יעשה ליטול מקצתו וכו':

והרים כתיב. וצריך שישייר מקצתו כדלעיל ונשאר השאלה בלא פשיטותא:

אשר תאכל האש יכול עצים. שירים הדשן מאשר אכל האש להעצים:

ת"ל עולה. ולא משל העצים:

אי עולה יכול אברי עולה. שהן עדיין שלימים ולא נתאכלו ירים אותן:

ת"ל אשר תאכל האש הא כיצד וכו'. שצריך לחתות מהמאוכלות הפנימיות של אברי העולה ויורד להשימו אצל המזבח:

מצוה להקדים אש לעצים וכו'. באש של הדיוט שמביאין קאמר כדדרשינן מהכתוב ונתנו בני אהרן הכהנים אש על המזבח שאע"פ שהאש ירדה מן השמים מצוה להביא אש. מן ההדיוט ואותו האש מצוה להקדימו להעצים של המערכה:

קידם עצים לאש וכו'. או שסידר את העצים עד שלא תרם הדשן:

משחיל. מושך העצים להצד או מפרק העצים מעט מעט ותורם לפי שהרמת הדשן תחלת עבודה היא: