פני משה על תלמוד ירושלמי יומא א:א:כז

מנין כשם וכו' כך מקדשין ליה וכו'. על תנאי שאם יארע דבר באשתו שתהא זו מקודשת לו וקידושין גמורין א"א כדמתרץ לקמן דא"כ הוה להו שני בתים:

עד דאת מקשי לה על דר' יהודה. באשה:

קשייתה נמי על דרבנן. דאי חיישי לטומאה אם כן אין לדבר סוף דשמא יארע טומאה בכהן האתר. ומשני קרי מצוי היא וכו' וגזרו על דבר שהוא מצוי והיינו לחוש בכ"ג שמא יארע בו פסול ותו לא חששו בזה האחר דלטומאה דתרין לא חיישינן אבל מיחה לא שכיחא ולא חיישי כלל שמא תמות אשתו:

והא אשכחן וכו'. כלומר הרי שמצינו כאן אליבא דרבי יהודה דחייש למיתה:

הדא היא דתנינן תמן וכו'. והיינו הך דמתני' ואיידי דמייתי להאי עניינא לקמן בפ"ז דגיטין בהלכה ו' למרמי דר' יהודה אדר' יהודה גריס נמי הכא דתנינן תמן וכן תמצא בהרבה מקומות בש"ס הזה:

תמן תנינן. בפ"ג דגיטין בהלכה ג' המביא גט וכו' בחזקת שהוא קיים ולא חיישי' למיתה ולא פליג ר' יהודה וקשיא תמן את אמר אין מיתה מצוייה והכא את אמר לר' יהודה מיתה מצוייה:

תמן. בגטין בדינא דיחיד הוא וכאן במתני' בדינא דשייכא לצבור שהכ"ג בא לכפר על כל ישראל וחומר הוא בצבור דאע"ג דבעלמא לא חייש למיתה הכא חייש ר' יהודה:

והא אשכחן. דר' יהודה מחמיר אפי' ביחיד דלא שייכא לכל ישראל כדקתני לקמן בפ"ו דשקלים אמר ר' יהודה לא היה שופר של קיני חובה בירושלים שמא תמות אחת מהן וכו'. והוי ליה חטאת שמתו בעליה שדינה שתמות וכשהדמים מעורבין הן בקרבן א"א להקריב וחטאת שמתו בעליה לא שייכא אלא ביחיד:

ויקדש מאתמול. על הא דקאמר רבי יהודה קאי שמקדשין לו אשה אחרת על תנאי שאם תמות אשתו ביה"כ תהא זו מקודשת לו ולמה לא יקדש אותה מאתמול קדושין גמורים:

וכפר בעדו ובעד ביתו. כתיב משמע בעד בית אחד ולא בעד שני בתים לפיכך מקדשה על תנאי ואין כאן אלא בית אחד:

לא נמצא זה כקונה קנין בשבת. שאם תמות אשתו ביה"כ חלו קדושין של האחרת. והרי קונה קנין ביה"כ ותנן בפ"ה דביצה לא דנין ולא מקדשין לא בשבת ולא בי"ט:

א"ל משום שבות. הוא ושהתירו במקדש שבות כזה:

הדא אמרה. מדפריך לא נמצא זה כקונה קנין בשבת ודוקא במקדש היא שהתירו ומפני הדחק א"כ אילין דכנסין ארמלין צריך לכונסן מבע"י לפי שהאלמנה אין לה חופה שיהא קונה אותה לכל דבר לזכות במציאתה ובמעשה ידיה ואינה נקנית לו אלא בביאה או שיתייחד עמה מבעוד יום קודם השבת שלא יהא כקונה קנין בשבת אם יתייחד עמה בתחלה בשבת: