פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות ט:ח:ב

גמ' רבי ליונטי בעי לפני רבי יונה ניחא בבת כהן הנשואה לישראל דחוזרת ואוכלת. כשמת בנה מישראל כדכתיב וזרע אין לה וגו':

אלא בת ישראל שניסת לכהן. ויש לה הימנו בן:

הואיל והיא ראויה לאכול. בשביל בנה למה אינה אוכלת כשניסת לזר הא עדיין בנה מכהן קיים:

מהו בת כהן. דכתיב לאו דוקא בת כהן קאמר אלא מתלמדתה של כהן כלו' מתלמדת לאכול בתרומה כמו בת כהן דאוכלת בשביל בעלה ובשביל בנה ואע"פ שהי' בת ישראל והילכך הוי' דינה כמו בת כהן דכי אית לה זרע מישראל לא הדרה כו' כדפרישית במתני':

כמה דתימר. כלו' דמביא ראיה מן הכתוב דקראה בת בבל:

וכי בת בבל היתה. והרי קרא באדום משתעי כדכתי' זכור ה' לבני אדום אלא שעשתה כמעשה בבל קרי לה בת בבל וה"נ כן הוא:

רבי יוסי בר בון בשם רבי קאמר דה"ט דשתי בנות אמורות בפרשה. שתי פעמים כתיב בת וחלקן הכתוב:

אחת חוזרת ואוכל'. בת כהן כשאין לה זרע מזר דראוי' לאכול כמו מתחילה היא:

ואחת. בת ישראל אינה אוכלת אעפ"י שראויה לאכול היא בשביל בנה מכהן הואיל וניסת לזר:

אמור מעתה נישאת לכשר. אבת כהן קאי דדוקא אם נשאת לזר כשר חוזרת ואוכלת כשמת אבל לפסול אינה אוכלת דכמו בת ישראל הניסת לזר אינה אוכלת אע"פ שעדיין ראויה היתה בשביל בנה מכהן דעכשיו נעשית זרה כן נמי בבת כהן דכיון שנשאת לפסול פסלה ואינה אוכלת אפי' כשמת:

הלכה אוכלת בתרומה. בת כהן החוזרת ואינה חוזרת לחזה ושוק וכן מסיק לה בבבלי אבל אוכלת בשביל בנה דמתני' מסיק התם דחוזרת אף לחזה ושוק:

מלחם. מלחם אביה תאכל:

מלחם ולא כל לחם. פרט לחזה ושוק והאי לחם כל מאכיל משמע כדכתי' בלשצר מלכא עבד לחם רב והילכך מעטי' קרא לא כל לחם:

תאכל. לרבות הוא לחלות תודה ורקיקי נזיר וכן לחזה ושוק דכולן מורם מן הקדשים הן:

סליק פירקא בס"ד