פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות ז:ג:ד

אשכחת. מצינו שר' ישמעאל בר"י חולק על ר' אבון והוא אביי לקמן דאשכח בריית' דמאליהן כו' ור' ישמעאל פליג דמד"ת הן כדלקמן:

דא"ר סימון כו'. סוגיא זו הובאה לעיל במס' שביעית שם דקחשיב תחומי א"י כל שהחזיקו עולי בבל ופליגי באשקלון אם כלחוץ היא או לא וקאמר דנמנו על אויר אשקלון וטהרו מטומאת ארץ העמ':

מפי ר' פנחס בן יאיר. מכח עדותו שהיו יורדין לשם על היריד של ישמעאלים דאלמא לא גזרו עליה לטמא משום ארץ העמים שהרי כהנים היו כדמסיק:

וטובלין. מפני צינורות של גוים שניתזו עליהם:

למחר. וחזרו ליום המחרת למנות עליה לפטור מהמעשרות דלא חשו להאי עדות דס"ל כהאי מ"ד אשקלון לחוץ:

ומשך כו'. שהיה רגיל לסמוך עליו ומשך ידיו ממנו כדי שיבין שאין דעתו מסכמת לזה:

למה לא אמרת לי מפני מה משכת כו'. למה לא שאלת הטעם על שמשכתי ידי והייתי אומר לך דאתמול הייתי מהמנוים לטהר ועכשיו אמנה עמהם לפוטרה מן המעשרות ולהחשיבה כח"ל:

אני טמאתי ואני טהרתי בתמי'. והר"ש ז"ל פי' דבשלמא בטומאה אין כאן בית מיחוש אני טמאתי כו' דגזירה דרבנן היא:

עכשיו. אבל לענין מעשרות אני אומר לך שמא נתכבשה מד"ת להתחייב במעשרות וכמ"ד שם לעיל דאע"ג דלא כבשו עולי בבל נתחייבו מד"ת כאלו כבשו והאיך אני פוטרה ואלמא דסבר ר' ישמעאל דמן התורה נתחייבו ופליג על הברייתא דאביי:

מאימתי היא טמאה משום ארץ העמים לא גרסי' הכא ואגב גררא דהתם נסבה דפליגי שם לבתר ההיא דלעיל:

אשכח תני כו' ואמר יאות כו'. כלומר השתא מסיק לשינויא דלעיל דאליבא הברייתא דאביי דמדרבנן הוא שפיר הא דאמרינן דמזון הבנות מאכילין בתרומה דדבריהן עוקרין דבריהן:

מעשרות. לאו דוקא דכולל נמי תרומות כדאמר התם: