פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות ה:ד:ג
Penei Moshe on Yerushalmi Yevamos 5:4:3 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Yevamot 5:4:3) · פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →נתן גט וחלץ כו'. ולא כבר תנינן ברישא אין אחר כו':
ומשני בגין ניתנינה דבתרה. בשביל דתני בסיפא וא' ב' יבמות דאי מרישא ה"א דוקא ביבמה א' אין כלום לאחר חליצה דחלוצתו היא:
אילו המקדש חלוצתו שמא תפסו בה קידושין. בתמי' ואחלץ ועשה מאמר קאי ואחר חליצה כשירה ודאי לא תפסי בה קידושין דהא אליבא דר"ע קיימינן ואמאי איצטריך למיתני:
ומשני תיפתר אי כרבי ושלא לדעת. היה מאמר וס"ל דהמאמר קונה בע"כ. והדברים הללו קשים להולמן דאי אליבא דר"ע מי עדיפא שלא לדעת מלדעת ועוד דהיא גופה אתא לאשמועינן דכר"ע אתיא ומאי קשיא ליה וכדאמרינן בבבלי דאין הדברים הללו אמורי' אלא לר"ע. לכך נראה דה"ג שמא לא תפסו בה הקידושין דהאי תלמודא לא מוקי למתני' כר"ע ולבתר תירוצא דרבי יוסי דלעיל שהיה יבמה כהן כו' א"נ לעיל דמוקי כר"ע אברייתא דאמרה פסולה מלאכול בתרומה קאי אבל מתני' מוקי לה כד"ה ולא כשיטת הבבלי והילכך פריך שמא לא תפסו בה הקידושין. ובשינויא נמי איפכא גרסינן אי כרבי במתכוין לקנותה לשום מאמר ביבמתו ואינה יבמתו ואי כרבנן שלא לדעת. וה"פ דלרבי דס"ל נמי כרבנן בזה דקידושין תופסין בחלוצה אלא דדוקא שקידשה לשם אישות בקידושין גמורין אבל אם קידשה לשם מאמר ביבמתו אינן קידושין דאינה יבמתו באמת שהרי אין כאן צד יבום וקידושי טעות הוו והכי אמר בבבלי בהדיא דף נ"ב והילכך אם קידשה לשם מאמר אינו כלום ואי כרבנן דרבי דהכא דלא מחלקי וס"ל דלעולם תופסין בה מוקמי מתני' במאמר שלא מדעת ולטעמייהו אזלי דפליגי נמי בעלמא ארבי דמאמר בע"כ לא הוי מאמר. ואי גרסינן למאי דאפכי או דברי הכל ושלא לדעת ולא למחוק כ"כ צריך לדחוק ולפרש דבזה רבי נמי מודה דלא הוי מאמר בע"כ כלום הואיל ואחר חליצה היא ולכ"ע כרבנן דר"ע אתיא. ועם כל זה לא רציתי לשלוח יד ולהגיה כאן:
ותני כן. דפליגי ר' ורבנן במאמר בע"כ. וגרסינן לפלוגתייהו בבלי פ' כיצד דף י"ט:
מה ביאה. ביבמה קונה בע"כ כדדרשינן בפרקין דלקמן מויבמה וטעמייהו דרבנן מסיק התם דניחא להו למילף מילי דקידושין מקידושין דעלמא דמדעתה נינהו:
וכמה דר' כו'. לשון בעיא היא מי נימא דלר' הגט פוטר בע"כ ביבמה כמו המאמר:
ופשוט לה ולמה רבי אומר כו'. כלומר דמה טעם דרבי דמאמר קונה בע"כ דגמר מביאה דגדול כלומר דשייכא ביה דעת. והילכך מאמר שפיר הוא דשייך לילף מביאה דתרווייהו לקנות הן:
אבל ויפטור הגט שלא לדעת וחליצה אינה פוטרת אלא לדעת. דבגט ודאי ילפינן מחלוצה דשניהם לפטור הן ולחליצה צריך שיהו מתכוונין לפטור. ובבבלי לא מצינו בהדיא בדין גט שלא לדעת אלא דמשמע משם דכל גט דפוסל בכהונה פוסל ביבמה וכ"פ הרמב"ם פ"ה מהלכות יבום הלכה א':