פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות ד:ב:ו
Penei Moshe on Yerushalmi Yevamos 4:2:6 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Yevamot 4:2:6) · פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →בא הספק ליטול את חלקו של אביו. לחלוק בנכסי המת:
אומרין לו הני אביך. היבם הוא אביך:
בא היבם ליטול בחל' אחיו המת אומרים לו הני ברי'. זה הספק הוא בנו של מת ואין לך כלום:
עושין שיפיו'. מלשון פשר' שיתפשרו לחלוק דממון המוטל בספק הוא וכן הוא בבלי ל"ז:
שיפיות לאחין. הפסד לאחין. דכשאלו עושין פשר' ביניהן הפסד הוא לשאר האחין:
תחרות באחין שכר באחין. דכל זמן שהן מריבין זע"ז האחין נשכרין דיכולין לכל אחד לדחותו:
מת הזקן. וספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ההוא:
הרי יש בין בנים בודאי כו' גרסינן. כלומר דיש כאן טענה בין הבן וודאי הוא היבם ובין הבן הספק ואין ספק מוציא מידי וודאי וכדאמר שם:
מת הספק. ובאין יורשיו מן האב ויורשיו מן האם לחלוק דהואיל ולא נודע מי אביו באין יורשיו מן האם לדחותן:
הרי יש בן אחי אב בוודאי. כלומר בני היבם דהן ממ"נ יורשין אותו אם בן היבם הרי אחיהם הוא ואם בן המת בן אחי אביהם הוא:
ואם בספק. יורשיו מן האם הן ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי:
מת א' מן האחין. ובאין היבם והספק לחלוק. וה"ג הרי יש כאן אח בוודאי ובן אח בספק דהיבם הוא ודאי והספק ספק שמא בן היבם הוא:
מתה אמו של ספק. ובא היבם לירשה מכח ירושת הבעל:
ובעל בספק. דשמא הספק בן המת הוא ואשת אח שיש לה בנים היא ולאו בעלה מיקרי:
מת הספק. דכל זמן שהוא קיים הוא יורש את אמו דודאי הוא כדאמרן ואם מת ואח"כ מתה אמו ובא הבעל ליטול ירושה מאשתו ולדחות יורשיה:
הרי יש כאן אחי אם בודאי גרסינן ובעל בספק. וקמ"ל דיורשי האם נמי דוחין להיבם דשמא זה בן המת הי' וא"כ היבם לאו בעלה הוא כדלעיל. וכל אלו הדינים אינם מבוארים בבבלי ולמד דבר מדבר הוא:
מת היבם כו'. זהו דין המוזכר ג"כ שם ספק ובני היבם שבאו לחלוק בנכסי היבם ולבתר דפלגו בנכסי המת כדלעיל בריש המימרא:
אי הוי קדמייא מיסכן. אם הי' הראשון המת עני ונכסיו מועטין:
אומרים לו הני אביך. את הוא בן המת דס"ל להאי תלמודא כרבי ירמיה שם דאמר הדר דינא אלא דהכא אמר שידם על העליונ' ולפיכך אם נכסי המת מועטין דוחין אותו אצל נכסי המת דהוא אביך הי' ואין לך אצלנו מחלק אבינו כלום:
ואין. אם היה עשיר הראשון אומרין לו כלנו אחין שאת ג"כ בן היבם ובני אחין של הראשון:
באו ונירש כו'. וחולקין הכל בשוה. אבל בבבלי משמע כרב דאמר שם קם דינא אחר שחלקו בנכסי המת אין יכולין לערער וכדפסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל: