פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות ד:טו:ד

ומה ראו לומר כו'. וללמוד מכרת דאשת אב ולא ממיתה דאשת אב וכר' יהושע:

ממקום שנכללו כו'. כלומר דהרי כאן ילפינן מאשת אב הואיל ויצאת מכלל כל העריות ולא ללמד על עצמו כו' ומקום שנכלל' אשת אב בפ' עריות כרת שם כתיבא כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו והולכין אחר הכלל מהיכן דיצאת ללמד על ח"כ דהויא ממזר:

מחלפא שיטתיה כו' תמן כו'. כלומר הכא בעריות מכללא הוא דיליף דהולך אחר מקום הכלל והכא בע"ז וכדלקמיה הולך אחר הכתוב במקום הפרט:

דתני. ברייתא זו כתובה בהוריות פ"ב ובבבלי שם דף ח' בנוסחא אחרת:

מצות ה'. כתיב בחטאת דנשיא ובציבור:

אף אוכלי שקצים. דנחייבו קרבן חטאת:

נאמר כאן מעיני. ונעלם דבר מעיני הקהל:

ונאמר להלן. בע"ז פ' שלח לך והיה אם מעיני העדה:

מה עיני כו' ועל שגגתו חטאת. ופריך הש"ס שם עלה אי מה עיני כו' דהרי ע"ז מיתת ב"ד היא ונימא מחויבי מיתת ב"ד חייבין בקרבן בשוגג:

ואמר שם ריב"ח. והגי' חסרה התם וגרסינן כדהכא:

דמקום שיצאת ע"ז ללמד כו' לא יצא עמה אלא כרת בלבד גרסינן. כלומר דמקום דפרטא דע"ז כתיבא שם כרת כתיבא הכרת תכרת הנפש והילכך למדין על מחויבי כריתות לקרבן:

אבל מיתה בע"ז ממקום אחר באת. ולא נרמזה שם במקרא:

מחלפא שיטתיה כו'. השתא מסיק לקושיא דלעיל אמר דהולכי' אחר הכלל וממקום שיצאה והכא בע"ז יליף ליה ממקום הפרט:

ומשני תמן נכללו כל העריות כו'. כלומר דעל כרחך התם בע"ז לא שייך לילף ממקום הכלל דהא כתיב מכל מצות ה' וא"כ נכללו כל העריות לומר דהכל בכלל הן חייבי כריתות הן חייבי מיתה וכשהכתוב ממעט בע"ז דיצאה מן הכלל ללמד כו' היינו למעט שאין מחויב קרבן אלא חייבי כריתות וכדכתיבנא שם וא"כ ממקום הפרט ע"כ דנילף:

אבל הכא אית לך למימר הכא כו'. בתמיה דמידי ממזר כתיבא בפ' עריות דנאמר דאשת אב ממעט הכלל וע"כ דנילף ממקום הכלל דכרת התם כתיבא: