פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות ב:י:ג

הנטען כו' קידש כמי שכנס. ואין מוציאין מידו ודמי להאי דאמרינן פ"ב דכתובות לא נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא כו' ואעפ"י דהכא שלא ברשות ב"ד הוא:

אמרו שלא לכנוס. שהתרו בו שלא לכנוס וכנס הואיל וכנס אחר התראה קונסין אותו ומוציאין מידו. ומכאן ראיה למה שהבאתי לעיל במתני' הל' ז' בשם הרא"ש ז"ל דאם עבר על ציווי ב"ד דמוציאין מידו:

גירש. אם עבר וכנס וגירש:

מהו שיחזיר. כלומר שיתירו לו לחזור או דהוי כלכתחילה:

אם אתה אומר כן. שלא יחזיר לא נמצאת מוציא לעז על בניה מקודם הגירושין ולפ"ז דוקא אם היו לה בנים מכניסה ראשונה וכ"כ הרמב"ן ז"ל:

הנטען כו' רב אמר בנטען בעדים. שבאו עדים על קול הראשון שראוה שזינתה עמו:

בהא תני והוציאוה מתחת ידו כו'. בתמיה דמשמע הא מתחת ידי אחר כגון שגירשה בעלה ע"י זה הקול ונשאת לאחר וגירשה אם כנסה מעתה הנטען יקיים ואם נטען בעדי' אסורה עליו עולמית ואפי' מתחת ידי אחר שהפסיק האחר הקול ונשאה זה יוציא:

אלא ע"כ כן אנן קיימין. שלא בעדים והילכך אם הוציאוה כו' דלא כרב. וכן מקשה בבבלי שם על רב מברייתא דתני בהדיא אם נתגרשה מאחר אם כנס לא יוציא ודחי לה התם ומסיק שם בקנא דפסיק צריך עדים כרב ובקלא דלא פסיק מוציאין אפי' במכוער הדבר כרבי שם: