פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות טו:ט:ג
Penei Moshe on Yerushalmi Yevamos 15:9:3 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Yevamot 15:9:3) · פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →גמ' א"ר אסי מתני'. דמייתי לקמיה דפ' המפקיד כר"ע דהכא אתיא ודלא כר"ט:
דתנינן תמן אמר לשני' כו' דנותן לזה מנה ולזה מנה. כר"ע במתני' דלר"ט מספיקא לא מפקינן ממונא:
דברי הכל היא. דמודה התם ר"ט דאומרים לו צא ידי שמים כדקתני שהודה מפי עצמו דמשמע שלא היה אדם תובעו אלא שהוא בא לימלך ואומרי' לו ידי שמים לא יצאת עד שתתן לשניה'. וכן משני בבבלי התם דף ל"ז:
כאן שיש עדים יודעין. דהתם מיירי שעדי' יודעים מה גזילה ומה פקדון שאצלו אבל אינם יודעים ממי ולפיכך צריך ליתן לכל א' וא' אפי' לר"ט דכל אחד יכול לתובעו בעדים:
כאן במדברי'. דהתם מיירי שהם תובעים כל אחד ממנו מנה:
כאן בשנשבע. דהתם מיירי שנשבע על הגזילה ואח"כ הודה. וכעין דמסיק בבבלי פ' הגוזל דף ק"ג מודה ר"ט היכא דמשתבע דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ולקמן פריך עלה:
ה"ג ר' יוחנן אמר אם בשנשבע היה לו לעשות שליח ב"ד ולמסור. וכן הוא בפ' המפקיד דאם כשנשבע עדיין יש לו תקנה לעשות שליח ב"ד ולמסור בידו המנה ובזה יצא י"ח כדתנן פ' הגוזל אבל נותן הוא לשליח ב"ד ואמאי צריך ליתן לשניהם:
ר' יוחנן סבר מימר. וקאמר הש"ס דר' יוחנן דהקשה כן משום דסבר שליח ב"ד שאמרו בהגוזל חבירו ונשבע דכשירצה לחזור עבדי רבנן תקנת השבים דיתן לשליח ב"ד:
ב"ד שעשאו גוזל. כלומר אפילו בשליח ב"ד שעשאו הגזלן הוי שליח:
לא ב"ד שעשאו נגזל. כלומר דלא צריך שיעשנו הנגזל לשליח:
רב. פליג על דר' יוחנן דשליח ב"ד שעשאו נגזל דוקא הוי שליח:
חיילי' דרב. סייעתו וראייתו מן הדא דאמר רשב"א דדוקא ב"ד שעשאו נגזל וכן קאמר רשב"א בבבלי הגוזל דף ק"ד:
ה"ג ר' ירמיה בעי אם כשנשבע היה לו לשתוק. וכן הוא בהמפקיד כלומר דבעי על מה דאמר בשם רב לעיל דבנשבע מיירי אמאי דקתני שהודה מפי עצמו וכדמפ' ואזיל:
ר' ירמיה. דבעי הכי סבר מימר היה לו לשתוק ולא להודות דאם כשנשבע אמאי הודה ואם רצה לצאת ידי שמים א"כ מאי איריא כשנשבע אפילו לא נשבע נמי דעיקר חיובו הודאתו גרמא:
ר' יוסי סבר מימר. כלומר דבעי הכי דהיה לו לשתוק ולא לישבע דאם מתני' מיירי שרצה לכפור מתחילה היה לו לשתוק דהרי אין אדם תובעו כלום:
א"ר יודן. דפליג אהא דמחלק לעיל בין שותקין ובין מדברים אלא אפילו תימא כמו הנך אמוראי דאינון אמרין דהיא שותקין והיא מדברין חדא היא ומתני' מוקי לה בבא לצאת ידי שמים אלא דמחלק בין גזילה לפקדון והיינו דקאמר בגזילה מודי ר"ט דאם בא לצאת ידי שמים דנותן לשניהם ואפי' אינם תובעין אותו:
בפקדון. הוא דיש לחלק דשתק מתגר נשכר אם הוא שותק ולא הודה ואפי' הם תובעין:
ודמשתעי מספר. נפסד כלומר שצריך לספר וליתן לכל א' וא' ואפילו הם שותקין:
דשתק מתגר מן הדה. דקתני התם שנים שהפקידו כו' דאפילו הם תובעין נשכר שאין צריך ליתן לשניהם:
דמשתעי מספר מן הכא אמר גזלתי את אחד מכם ואינו יודע איזה מכם כו'. ואסיפא קאי או אביו של אחד מכם הפקיד כו' דנפסד הואיל והוא מעצמו אמר כדקתני שהודה מפי עצמו: