פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות טו:ד:ד

עד אחד אומר מת ונישאת כו'. ומפרש הש"ס דדוקא מפני שאמר השני לא מת משנישאת הוא דלא תצא:

הא. אם בא עד השני עד שלא נשאת ונשאת תצא ופליג בזה אאוקימתא דבבלי אליבא דעולא דאפילו התירוה לינשא כו' כדפרישית במתני':

אבל דברי חכמים. דסברי בין בא עד השני משנשאת בין בא עד שלא נשאת לא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא:

נישאת ע"פ עדים שנים אפי' אתא גרסינן. אפי' בא הבעל:

אמרין ליה לית אתנו. אין את אתנו כלומר שיכולה לומר איני מכירך וכגון שאנו נמי אין מכירין אותו וכן אמרינן לעיל פ"י הלכה ה' וכאשר ציינתי שם:

הגע עצמך שהוא אדם מסויים. מפורסם:

כגון אימי. כמו רב אמי שהיה מפורסם בדורם אם נאמר נמי איני מכירך:

ולית כמן כו'. אם אין בן אדם דומה לר' אמי בתמי':

אתא עובדא. כזו שנשאת בב' עדים ובא בעלה והורו כן:

קם אבא בר בא. הוא אבוה דשמואל ולחש ליה להבעל מתוך אזנו שיתן לה גט מספק:

ימחוניה. הכוהו לאבא בר בא על שהתריס נגד רב שלא לקיים דבריו שהורה להיתר:

אמרי ערקתא יקד. הרצועה בוערת וכן הספסל כלומר ראוי להלקותך מלקות בשביל זה:

תמן הוינא כו'. שלא אמרו מזה כלום:

אלא אבא הוא דלקה. שהכוהו כך בלא רצועה וספסל:

וקם ליה. עמד והלך לו. א"נ וקם לה שהבעל קיים אותה ויצא הדבר בהיתר:

אתא עובדא. כהאי קמיה דר' אימי וא"ל להבעל שנשאה אין בני ודאי דשריא לך מדינא:

אלא תהא יודע דבניך ממזירים קמי שמיא. כלומר דאכתי ידי שמים לא יצאת דאפשר אמת הוא שזה בעלה:

והוה ר"ז. משבח ליה לר' אימי:

דו מקיים. שהוא מקיים הדבר על בוריו ולצאת נמי ידי שמים: