פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות טו:ג:ט

היורד לנכסי אשתו. נכסי מלוג שאוכל הפירות והקרן שלה:

ה"ז זריז ונשכר. ואע"פ שנתן עיניו לגרשה הואיל ותלש הפירות קודם שגירשה ואיידי דלקמן נקט לה:

היורד לנכסי שבוין. ברייתא בבבלי פ' המפקיד דף ל"ח:

ושמע עליהן. ואפי' שמע שממשמשין ובאין:

ואילו הן נכסי שבוין. שאין מוציאין מידו הפירות שתלש כששמע עליהן שמתו:

אבל נכסי נטושין. שהנכסים נטושין:

שמעתי הוא שבוי' הוא נטושין. ובשתיהן אין מוציאין מידו:

אבל נכסי רטושין. שהנכסין רטושין וכדמפרש לה לקמיה שעזבום בעלי' מדעתם כדאמר התם דכתיב אם על בנים רוטשה וכשיצא בע"כ קרי לה נטישין כמו השביעית תשמטנה ונטשתה דאפקעתא דמלכא היא:

ואין ידוע איכן הלכו. דכיון דהיה לו לצוות הורידו קרובי לנכסי ולא צוה ש"מ לא ניחא ליה:

שמואל אמר שבוי כו'. כלומר טעמא דת"ק מפרש דמחלק בין שבוי לנטוש דלדידיה נטוש נמי יצא לדעת הוא ולפיכך מוציאין מידו וכדמפרש ואזיל:

תדע שעילה. מצא להבריח לזה הקרוב מנכסיו דהרי לדעת יצא ולא צוה כלום:

המטלטלין אין בהן משום נכסי רטושין. לאו דוקא אלא כלומר שאין בהן דין נכסי שבוין או רטושין דמחלק לעיל אלא לעולם אין מורידין קרוב להמטלטלין כ"א יהיו מופקדים ביד נאמן על פי בית דין וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' נחלות:

ממטלטלין הן. דכבצורות הן וכמטלטלין דמו וכדאמר שם דמעמידין אפוטרופוס וקוצר ובוצר ומוכר הפירות ומניח דמיהן עם שאר המטלטלין בבית דין דאין מורידין קרוב אלא לקרקעות כדי שלא יפסדו:

אילין דיקלייא. תמרים שבבבל דלא צריכין להתרכך עוד מהו:

וקאמר לא מסתברא כו'. כלומר דודאי מסתברא הוא דנעשין אותן כקמה כו' וכמטלטלין הן: