פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות יא:א:ה

בכלהון. טעמא דמתני' מפרש דנושאין על האנוסה דבכל עריות כתיב שכיבה:

לקיחה. ואיש אשר יקח וגו':

זקוקה לו. כלומר כשהראשונה נשואה לו חייב על השניה משום אמה או משום בתה ואפי' אנס השניה:

או אינו אלא דרך נישואין. שאינו חייב על אונס השניה אלא דוקא נשאה נמי דאשר יקח אתרווייהו קאי:

ומשני כבר אמרנו שאין קידושין בעריות. דהרי למדנו שאין קידושין תופסין בעריות כדאמרינן פירקין דלעיל הלכה ה' ולא שייך בשניה לקיחה:

והכתיב לא יקח את אשת אביו. ונימא נמי דדוקא דרך לקיחה הא באונס מותר:

ומשני בא להודיעך כו' עד שלא נשאת לאביו. כלומר דוקא אם נשואת אביו היא ולא אנוסת אביו דלא כר' יהודה והלכך כתיב בה קיחה דקיח' אאביו קאי:

בא להודיעך כו' עד שלא נשאת לאחיו. דאם אנסה אחיו מותר בה דלא אסרה תורה אלא ע"י קידושין וקיחה אאחיו קאי:

ותני כן על ידי ייבום. כלומר דתניא נ"ה דאאחיו קאי דהרי על ידי יבום מותרת כשמת אחיו:

עד שלא נשא אחותה. דאם אנס אחותה מותר בה:

ותני כן. דקיחה אאחותה קאי דהרי לאחר מיתת אחותה מותר בה דאלמא דכל זמן שהיא לקוחה לו אסרה תורה:

והכתיב ואיש אשר יקח את אחותו וגו'. ונימא נמי דע"י אונסין מותר:

ומשני ר' אבין שלא תאמר כו'. כלומר דהתם משום האי דרשא כתיב דמצינו שהתירה התורה קיחת אחותו פעם אחד:

קין כו'. לכך נאמר חסד כו' שאמרתי עולם חסד יבנה וכן אמרינן בבלי סנהדרין דף נ"ח:

בא להודיעך כו'. ללמדך דקידושין תופסין בחייבי לאוין: