פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות א:ו:ח

אעפ"י כו' בבלי י"ד:

ובאחיות. לקמן ריש פ"ג:

ובגט ישן. פ"ח דגיטין:

ובספק א"א. ריש פ' ב"ש אין ממאנין אלא ארוסות כו' והקטנה היא ספק א"א דילמא ממאנה:

ובמקדש כו' ל"ג:

והמגרש כו' גיטין שם:

והאשה מתקדשת כו'. ריש קידושין:

ממזרות בנתיים. בין ב"ש וב"ה ואת אמר הכין לא נמנעו כו' בתמי' ומפרש ואזיל היך עבידא דממזרות בנתיים כגון קידש הראשון כו' והה"ד דמצי למיפרך מכל הני דקחשיב אלא משום דהכא הוי ממזרות ודאי:

לחומרין. בהאי גוונא דלעיל וצריכה גט משניהם:

מעתה כו' ומשני ר' הילא אילו ואילו כהלכה כו'. כלומר לאחר שהסכימו שניהן להלכה דלא עשו ב"ש כדבריהם. וכרב בבלי שם:

בדא תנינן. סוף פ"ד דמקואו' דתני שם מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים אבן חלולה שהמים נכנסין לה דרך חור שבדופנ' ומשקין בה הבהמות ולא היו בה מ' סאה אלא מקוה שלם היה בצדה ומתערבין מי השוקת דרך הנקב כשפופרת הנוד שהוא שיעור עירוב מקואות לב"ה והיו כל הטהרות שבירושלים נעשות על גבה ושלחו לה ב"ש ופחתוה שב"ש אומרים לעולם תורת כלי עלי' עד שיפחות רובה דאלמא דעשו כדבריהם:

ומשני ר' יוסי בר בון עד שלא בא המעשה. מאיזו דין לב"ה היו כו':

וע"ז קאמר ר' אבמרי יאות. שפיר הוא דאחר שבא ההלכה למעשה לפני ב"ה לא היו ב"ש נוגעין לפסוק כנגדם:

מה תנינן טמאו טהרות. כלומר דהא דמשמע שם דטמאו טהרות שנעשו על ידי מקוה זו היינו למפרע קודם שבאה השאלה לפני ב"ה ולא מכאן ולהבא:

ר' יוסי אמר דפלוגתא דרב ושמואל היא אם עשו כו'. ובבבלי משני לה לרב דאמר לא עשו ומסיק שם כשמואל:

ממזרות בנתיים כו'. למ"ד דאילו כהלכתן:

ומשני המקום הי' משמרן מן המכשול. ובבבלי משני דמודעי להו ופרשו: