פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות א:ב:ט

וזה אימת כו'. כלומר דע"כ עיברה קודם ב' שערות דאז תוכל למאן והא דנקט וילדה לאו דוקא אלא משום דמסיק הקושיא וחי' היא כלומר דשתיהן ודאי לא מצית אמרת דהא לאו חי' היא ואם ילדה לאחר מכאן עכ"פ בנה מת וכדלקמן:

וחי' היא. בתמי' ולא משכחת לה דתמאן לאחר שתלד:

לא כן אמר ר' רדיפא כו'. דגבול יש לה:

איתא עיברה. אשה שנתעברה כו':

משהביאה כו'. וזהו לאחר הזמן דרבה בר ליואי בבלי פירקין י"ב וכן פי' התוספות שם. ואע"ג דמשכחת לה שעיברה קודם ב' שערות וילדה לאחר מכאן דהיא חיה. משום דעיקר הקושי' על הא דאמר לעיל דר"י כר' ישמעאל דאפי' בנה על כתיפה ממאנת וזה לא משכחת לה לחברייא אליבא דר' יודה. ומשמע מהכא דס"ל דתוך הזמן היא ובנה מתים ודאי אבל בבבלי שם עלה דמקשי על רב ביבי מחמותו דמתני' מסיק דשמא תמות וחמותו אי אתה מוצא כו' שכבר ילדה ובנים הרי הן כסימנין כדפרישי' במתני':

מאי כדון. היכי מפרשי' השתא אליבא דחברייא הא דאמרן לעיל אמרו דבר א':

ה"ג ר' ישמעאל כר' יודה עד שירבה שחור כר"ש כו'. כלו' הא דאמרי' דאמרו דבר אחד לאו דר' יודה סבר להא דר' ישמעאל דאפי' בנה על כתיפ' כו' אלא ר' ישמעאל הוא דסבר כר' יודה וכר"ש בזה דאפי' נתגדלה יכולה היא למאן על קידושי קטנות כדמפרש טעמא דאמרי' על תנאי קידושי הראשון הוא בועל וכדלעיל:

והשתא פריך אבריית' דלעיל על דעתי' כו' ניחא. דקבעו חכמים זמן עד שתביא סימנין הללו דאז גדולה היא ואינה יכולה למאן ואפי' לר"י אפשר נמי דלא ס"ל דאף בגדלותה תמאן דעל דעת קידושי ראשון כו' אלא דלא מיקרי גדולה עד שירבה השחור:

ע"ד כו'. אלא לר"ש דאמר עד שתתפשט הכף ואפי' לאחר שריבה השחור דודאי גדולה היא וטעמי' דעל קידושי הראשון הוא בועל כדמסיק:

דו אמר. כמו דאמר:

לכשיוסיף בה קנין אחר. כלומר הא דאמרן עד שתתפשט א"כ מעתה אפי' גדולה היא תוכל למאן לעולם על קידושי קטנות בתמי':

וקאמר ר' יצחק וכיני. כן הדבר באמת לר"ש אלא שתיקנו תכמים זה הזמן כדי שלא יתפרצו כו' ואם היא גדולה כ"כ אינה יכולה למאן: