פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות א:א:כה

יחדיו פרט כו'. כדלעיל בריש ההלכה. ונראה דלא ניחא להו להנהו אמוראי למילף מג"ש אחים אחים מבני יעקב דא"כ ל"ל יחדיו תיפוק ליה דדוקא שהיה בעולמו כמו בני יעקב. וכקושי' התוס' בדף י"ז ע"ש שתירצו בדוחק:

איילונית כו' היו בפרשה. שניהם ממעטינן מהאי פרש' כדלעיל:

מה חמית מימר. ומה ראית לומר באיילונית צרתה מותרת כדקתני במתני' וכולן שנמצאו כו':

ואשת אחיו כו' אסורה. דקס"ד איילונית נמי כערוה היא:

מטעם אחר הוצאתה. דגזירת הכתוב הוא מאשר תלד כו' ולא דייך למעט מהמקרא שאינה מתייבמת היא עצמה. אלא שאת מבקש לאסור צרתה בתמיה דהא לאו ערוה היא:

ערוה היא. דהתם מיעטה הכתוב מיבום כדדרשינן מיחדיו וא"כ עומדת עליו באיסור אשת אח כשאר עריות ופוטרת צרתה אבל איילונית לא אימעטי' מטעם ערוה אלא דלאו כאשתו היא ואפי' האיילונית בלאו הכי ערוה היא לו אפ"ה צרתה מותרת מטעמא דכמו שאינה בעולם היא כדלקמן בהלכה ב':

מתני' פליגא על אסי. דקתני באיילונית צרותיהן מותרות. ובבבלי מפרק לה דבשלא הכיר בה מיירי ומודי רב אסי דצרתה מותרת וציינתיו לעיל:

מה דמר אסי. מה שאמר רב אסי דצרת איילונית אסורה כר"מ הוא דס"ל נמי הכי דר"מ אמר זה הכלל כל שאין את מייבמני אין את מייבם צרתי: