פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות א:א:יח

נתני שש עשרה. כלומר להאי תירוצא דלא תני אנוסת אביו משום דבתרתי לא משכחת לה אבל דאי קתני א"כ ניתני נמי חלוצה פוטרת צרתה אם חלץ ליבמתו וחזר וקידשה ומת בלא בנים דמגו דהיא אסורה על האחין בכרת כדאמר ר' אמי לקמן לר"ל. צרתה נמי אסורה. וכן הקשה ר"ל בבלי שם:

וכן שאל ר' יעקב לפני ר' יוסי והשיב לו בגין ר"ע דאמר יש ממזר בחלוצה ואין קידושין תופסין בה ולא משכחת לה:

וניתני על רבנן. וליתני בשביל רבנן דפליגי על ר"ע:

ומשני לא אתינן. אנן לא שונין כ"א דבר שכ"ע מודים ובפלוגתא לא מיירי:

אתיא דיצחק כו'. דאמר לר"ל האחין חייבין על החלוצה כרת כר' אמי לקמן:

ר' יסא אמר. דפליגי ר"י ור"ל לר"י החולץ אינו חייב על החלוצה כרת אלא בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ואינתיק ליה מכרת ללאו. ודוקא איהו דאינתיק ליה אבל האחין חייבין על החלוצה כרת דכדקיימי קיימי:

בין הוא כו'. דעל הצרה איהו נמי כדקיימא קיימא באיסור אשת אח:

ר"ל אמר בין כו' דאיהו שליחותא דאחין קעביד וכן איהי שליחותא דצרה קעבדא אבל חייבין בלאו:

מחליף שמועתא. דרבי יוחנן לריש לקיש ודריש לקיש לרבי יוחנן וכן היא גירסת הבבלי שם:

אלא דעון דעון. כלומר חלוקי דעות ואמוראי נינהו אליבא דר"י:

ואפילו תאמר. האי אפי' הוא כמו. וכן דרך הש"ס הזה כלומר כמו דאמרינן דעון דעון לר"י כן נמי לר"ל:

מילתיה דיצחק. דאמר ר"ל בעי דניתני חלוצה פוטרת צרתה אלמא דס"ל לר"ל דהאחין על החלוצה בכרת מסייע לר' אמי דאמר נמי הכי לר"ל ובבבלי מפרק לה אליבא דהאי מ"ד. דלהכי לא מצי למיתני במתני'. לפי שאינן בצרת צרה דליכא למיתני בה הלכה צרתה ונישאת לא' כו' דהרי על כולן באיסור כרת עומדת:

ומיליהון דרבנן. ר' ירמיה ורבי בא דלקמיה מסייעין לר' יסא. והיינו אליבא דר' יוחנן:

הכל מודים. ר"י ור"ל בצרה שהוא חייב כדאמר לקמן שלא נראה לפטור בה ולא אמרינן בה דשליחותא דצרה קעבדה:

מה פליגין. כי פליגי בחלוצה דלר"י האחין חייבין על החלוצה והיינו כמו ר' יסא במילתיה דר' יוחנן: