פני משה על תלמוד ירושלמי תרומות יא:ב:ו
Penei Moshe on Yerushalmi Terumos 11:2:6 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Terumot 11:2:6) · פני משה על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →טעמא דר"א. דכתיב גבי הכשר מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי. יטמא ודריש ר"א וכל משקה לרבות מי פירות שהן מכשירין ורבנן דרשי אשר ישתה העשויין לשתיה פרט למי פירות שאינן לשתייה:
מה. ושואל הש"ס אם ר"א ס"ל כר' ישמעאל דהוא אמר כלל ופרט הכל בכלל כלומר אפי' הכלל בתחילה ואח"כ הפרט כמו הכא וכל משקה כלל אשר ישתה פרט ואפ"ה הכל בכלל וזהו כמ"ד הכי בהאי תלמודא בפ"ו דנזיר דאין חילוק בין כלל ופרט ובין פרט וכלל:
ורובה מדר' ישמעאל. דר"א עדיפא מדר' ישמעאל דר"א ס"ל אפי' במקום דאיכא כלל ופרט וחזר וכלל הכל בכלל ולא דריש כעין הפרט ואלו לר' ישמעאל דרשינן כעין הפרט דוקא כדתני בברייתא די"ג מדות:
ר"א בר' ישמעאל. כלומר לעולם ר"א בעלמא כר' ישמעאל ס"ל וכהאי דתני בי"ג מדות כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ושאני הכא דכך משיב ר"א לחכמים כמה דאית לכון אשר יאכל פרט לאוכל סרוח כלומר דהא גבי אוכלין ג"כ כתיב מכל האוכל כלל אשר יאכל פרט דוקא הראוי לאכילה לכל ואפ"ה לא דרשיתו במידת כלל ופרט משום דאשר יאכל לא בא למעט אלא פרט לאוכל סרוח דאינו ראוי לאכילה כלל ה"נ דריש גבי משקה אשר ישתה פרט למשקה סרוח ולא למעוטי מי פירות:
לא אם אמרת באוכלין שכן אוכל סרוח מעיקרו טהור. הוא וכמ"ד דאין ראוי לגר לאו בר קיבולי טומאה הוא תאמר במשקה דלית לן למעוטי לענין טומאה ואפי' משקה סרוח מעיקרו מקבל טומאה וה"ה לענין הכשר:
שכן אוכלין המיוחדין לאדם אינן צריכין מחשבה. לענין טומאת אוכלין כדתנן ברפ"ג דעוקצין תאמר במשקין שצריכין לעולם מחשבה:
ומפני וכו'. כלומר דמתמה עלה דהאי פירכא דכי מפני שהמשקין צריכין מחשבה אתם רוצין ללמוד דיהא משקה סרוח מעיקרו טמא אדרבה דהואיל וקילי שהן צריכין מחשבה א"כ בדין הוא דיהא משקה סרוח מעיקרו טהור:
דבר אחר וכו'. כלומר אלא אי שמעת להאי דבר אחר הכי הוא דקאמרי ליה:
שכן אוכלי בהמה לאדם אינן באין במחשבה. דלא מהני מחשבת אוכלי בהמה לאדם תאמר במשקין דחמירי דמהני בהו מחשבה למשקה בהמה לאדם כגון המים וא"כ בדין הוא דנחמיר בהו דאפי' משקה סרוח מעיקרא טמא:
ותני. בברייתא דת"כ פרשת שמיני בהדיא כן דפליגי במשקה סריח בדרשה דקרא אשר ישתה:
אין משקין יוצאין לא ידי עופות ולא ידי פרה. כלומר אין המשקין יוצאין מטומאתן לא כשהן ראויין לעופות ולא כשהן ראויין לפרה ואע"פ שאינן ראויין לאדם דהוא משקה סרוח אפ"ה כל זמן שראויין לעופות ולבהמה לא יצאו מכלל תורת משקין: