פני משה על תלמוד ירושלמי תרומות יא:א:ה

מורייס של גוים למה אסור. כדתנינן בפ' אין מעמידין וגרסי' להא שם בהלכה ו' דאסרו חכמים להמורייס שלהם מפני שרגילין לערב בו יין ומה בכך הא לדידיה היין בטל הוא:

משום בישולי עכו"ם. הן אסורין ולא משום חשש יין נסך:

והתני. בתוספתא דע"ז פ"ה המין כמו האומן וכך הוא בהדיא שם ובהאי תלמודא אם הה הנכרי המוכר את המורייס אומן מותר ליקח ממנו דלא מרע נפשיה ולא משקר אם אומר שאין בו יין ושאינו אומן אסור:

אומן מותר לא בשאינו מבושל. כצ"ל וכך הוא בע"ז שם ובסיפא יש ט"ס שם. כלו' דודאי הא דהתירו באומן בשאינו מבושל הוא דהתירו וא"כ ודכותה ושאינו אומן אסור ואפי' שאינו מבושל והדרא קושיא לדוכתה למה אסרו וחסר כאן והוחלף במקצת. והכי איתא התם לבתר דלעיל מאי כדון את שהוא ליטול את הזוהמא מחמת ע"ז אסור הדא אמרה וכו' ולבתר גריס התם להא דר' יוחנן בר מרייה כלומר לעולם יין למורייס לאו לטעמא הוא דעביד אלא לעבורי זוהמא בעלמא ואפ"ה בשל נכרי אסור דעכ"פ הנאה אית ביה מהיין נסך אבל בתרומה לא חששו כדמסיים הדא אמרה וכו' כלומר אפי' הנאה מועטת כה"ג אסרו ביין נסך משום חומרא דע"ז ובתרומה מותרת דאין איסור הנאה בתרומה:

וא"ר יוחנן וכו' ואפי' למ"ד באומן מותר ובלבד ביודעו ומכירו. ומהימן ליה שלא נתן לתוכו יין: