פני משה על תלמוד ירושלמי תענית ד:א:ה

מנין לנשיאות כפים. מן התורה עד כדון בשחרית במוסף. מנין דמהאי קרא לא למדנו אלא פעם אחד והיא בשחרית וקאמר מדכתיב ויצא אהרן וגו' וזה נאמר אחר שגמר עבודת היום ולעיל מיניה כתיב ויקרב וגו' מלבד עולת הבקר אלמא דחוזרין ונושאין כפיהם גם בתפלת מוסף שהוא נגד עבודת היום:

המקרא הזה מסורס הוא. אגב דמייתי להאי קרא דריש ביה:

הלא לא צריך לומר וכו'. שכך משמעות הכתוב שלאחר שגמר העבודה ברכם ומפני מה כתיב וישא ואחר כך וירד מעשות וגי' אלא מלמד שבשעת ירידתו מעל המזבח היה נושא את כפיו ומברך את העם ולא המתין עד שירד לגמרי:

מה שירות בעמידה. דכתיב לעמוד לשרת:

וכן הוא אומר. בד"ה ב' ל' גבי יחזקיהו כתיב שם ויקמו וגו':

ברכה סתימה. לא כתיב אצל אהרן אלא ויברכם סתם:

ופירשה וכו'. ובברכה זו ברכם: