פני משה על תלמוד ירושלמי תענית ב:א:ח

דלמא. מעשה בר' בא וכו' שיצאו ביום התענית ודריש להו ר' בא בר זבדי נשא לבבינו וגו' וכי אפשר שיקח בר נש לבבו ויתן לתוך ידו אלא מהו נישא דקאמר לשון שיווי הוא נשוה ליבינון לכף ידינו שיהו נקיים הכף ידים מן הגזל ומן העבירות והלבבות יהו נקיים ואח"כ נתפלל אל אל בשמים וכך הוא אם יהיה השרץ בידו וכו' אינו מועיל לו טהרה עולמית ולכך צריך שיתקנו בתשובה מקודם התפלה:

ויכנעו שרי ישראל והמלך וגו'. פסוק הוא בד"ה ב' י"ב גבי רחבעם מלך יהודה:

אל שמעיה לאמר נכנעו לא אשחיתם. נתענו לא כתיב כאן אלא נכנעו לכן לא אשחיתם שהעיקר הוא הכנעה לא התענית בלבד:

התקוששו וקושו. אמר צפניה ולשון התפעל הוא נתקושש גרמן בתחלה עד דלא נקושש חורנין בגין וכי'. שיש כאן בני נש המספרים עלי לשון הרע גבי ר' יוחנן והם באים להוכיח אחרים אלא כל עמא לדינא כלומר כ"ע יבאו לדין על מעשיהם:

אמרין הוה תמן ר' חייה וכו' וקמו ואזלון לון שיסברו העם שעליהם הוא מרמז ולא יחשדו לאחרים: