פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ט:ה:ו

עריפתה. של עגלה מהו שתטהר עריפתה מטומאת נבילה שלה:

אמרין ליה. רבנן מה את בעי ולאו מתני' היא דתנן פ' אותו ואת בנו השוחט ונמצא טרפה השוחט לעכומ"ז והשוחט פרה חטא' ושור הנסקל ועגלה ערופה ר"ש פוטר וחכמים מחייבין ואמרינן בפ' כיסוי הדם מאן חכמים ר' מאיר היא דס"ל שחיט' שאינה ראוי' שמה שחיטה וש"מ דעריפת עגלה כשחיטה משוינן לה והה"ד נמי שאטהרנה מטומאתה כמו בשחיטה דקי"ל בפ"ז דזבחים ובהרבה מקומות דשחיטת טריפה מטהרתה מטומאתה:

אמר לון מה. הוא זה בלשון תמיה:

אנן בעיין טריפה. כלומר עריפה דדרך טריפה היא ואין דרך שחיטה בכך:

ואתון מייתי ליה. ראיה משחיטת טריפה דשאני התם הואיל ושחיטה בעלמא מכשרת לאכילה היא כדקאמר בזבחים שם שחיטתה שהיא מכשרתה לאכילתה מטהרת טריפתה מטומאתה:

אמרין ליה. אין דודאי ראיה גמורה היא:

דלא כן אמר ר' ינאי. לקמן הלכה ו' לדברי ר"מ דמחייב בשוחט עגלה ערופה משום אותו ואת בנו:

אפילו טריפה חייב. אפילו ערפה וטרפה חייב ולאו דוקא שחטה קא' דעריפתה זו היא שחיטתה וכן לענין טומאת נבילה דעריפתה מטהרתה כשחיטתה:

ומן הדא דרבי ינאי אתון מגיבין לי. מן דברי ר' ינאי אתם משיבין לי בתמיה דלא שמיע ולא סבירא לי כר' ינאי אלא כר"ל דאמר לקמן אפילו לדברי ר"מ ערפה פטור והשוחט דוקא קאמר: