פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ח:ה:ג

שהיין מגיתו. מימרא בפני עצמה היא ואיידי דאיירי בכרם נקט לה הכא:

שהיין. יין שהוא מגיתו ולא שהה ארבעים יום:

שהיין קוסס. יין שהוא רע ואין סופו להיות שכר יין:

מערבין בו. עירובי תחומין דאלו ערובי חצירות אין מערבין אלא בפת:

ומשתתפין בו. שותף מבואו' וכלומר דאשמעינן דחשיב משקה ולא אמרי' כמיא בעלמא הוא וכדתנן בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים כו':

ומברכין עליו. בורא פרי הגפן:

ונאמנין עליו. ברכת המזון שהיא צריכ' כוס:

ומקדשין בו את הכלה. מברכין עליו ברכת אירוסין דלכתחילה טעונה כוס:

ומנחמין כו'. דדינו כיין גמור בכל אלו:

ונמכר בחנות לשם יין. ואין כאן משום מקח טעות כדאמרינין פ' המוכר פירות דסתם יין חנות יין קוסס הוא אבל המוכר לחבירו יין סתם לא מכר לו יין קוסס דיין סתם יין המתקיים הוא כדאמרינן שם:

ואסור בהוריי' כו' דקי"ל בפ"ג דכריתות דעל היין מגיתו הרי הוא באזהרה עליו על ביאת המקד' וכל שהוא אסור לבא אל המקדש אם הוא שתוי אסור להורות ולהתיר נדרי':

לית לך. למעוטי יין מגיתו ויין קוסס דלא יהא חשיב כיין גמור אלא בזה שהוא אסור להביא לכתחילה לנסך ע"ג המזבח:

וההן. והאי בן סורר ומורר דקי"ל בפ"ח דסנהדרין אינו נעשה בן סורר עד שיאכל בשר וישתה יין:

צריכה. מיבעיא לן אם שתה יין מגיתו ויין קוסס אם נעשה בן סורר ומורה עליו: