פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ז:ו:ג

תמן תנינן. בפ"ד דמגילה:

מדלגין בנביא. מפרשה לפרשה ואפילו מענין לענין:

ואין מדלגין בתורה. לפי שדברי תורה אזהרות ועונשין ומצות הן וצריך שיכנסו בלב השומעין וכשאדם יוציא משיטה לשיטה אחרת אינו נוח להתבונן:

מדלגין בנביא. אבל אין מדלגין מנביא כו':

מותר. ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו:

לפי שאין גוללים ספר תורה ברבים. דאין זה כבוד הציבור שיהיו יושבין ומצפין ודוממין לכך וקס"ד דאין הטעם אלא מפני כבוד הציבור והיינו שיש שהות כל כך בכדי שיפסיק המתורגמן:

הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה. מפסקת בין מקום שהוא עומד כמקום שדולג ואין כאן בכדי שיפסיק המתורגמן ואם מותר לדלג לדבריך:

אלא כדי שישמעו ישראל. את התורה על סדר וענין אחד שיהי' לבם מיושב לשמוע ואם הוא מענין לענין לא ידלג אפי' בפרשה קטנה אף דליכא טעמא דכבוד הציבור:

והא תנינן כו'. דאלמא דאין הטעם אלא מפני כבוד הציבור ולפיכך מותר הכא לדלג הואיל וסמוכה היא וליכא שהו' בכדי שיפסיק המתורגמן:

שנייא היא. במתני' שהיא סדרו של יום ששתי הפרשיות מדברות בסדר ובענין של יוה"כ ובענין א' מותר לדלג בכדי שלא יפסיק המתורגמן אבל אם יש שהות בכדי שיפסיק המתורגמן אין מדלגין לעולם:

תדע לך. שהוא כן דהרי אמר ר"ל בכ"מ אינו קורא ע"פ לדברים שבכתב והכא במתניתן קורא כ"ג ע"פ לבעשור שבחומש הפקודי' מפני שאי אפשר לפי שיש שהות בכדי שיפסיק המתורגמן ואיכא טורח הציבור וכדפרישית במתניתין:

רבי יוסי. צוה לבר עולא חזן הכנסת של בבל:

כד היא חדא אורייה גרסי' וכן הוא שם. אם הוא יום שמוציאין בו ס"ת אחד תגלול אותה לאחורי הפרכת קודם שתביאה על התיבה מפני כבוד הציבור:

כד אינון תרתיי. ואם הוא יום שמוציאין בו ב' ס"ת:

תי. תהא מוליך ספר תורה הראשונ' ותחזירה לארון הקודש למקומה אח"כ תביא האחרת ואע"ג דר' יוסי נמי חייש לכבוד הציבור שהרי צוה לגלול אחרי הפרכת קודם שיביאה על התיבה מכל מקום סבר ביום שיש בו ב' ס"ת מותר לעשות כך כדי להראות ולפרסם כבוד היום שנתחיי' בו להוציא ב' ס"ת: