פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ז:ה:ב

גמ' תני על אבני המלון נכתבו. רבי יהודה פליג אתנא דמתני' דקאמ' על אבני מזבח נכתבו כדכתיב והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו' ובנית שם מזבח וגו' וכתבת על האבנים וגו' והן הן אבני המלון ור' יהודה סבר דאבני המלון אבנים אחרות הן וכר' חנין דלקמי דאמר ד' מיני אבנים היו והם אבנים שהביאו עמהן מן הירדן כדכתיב שאו לכם מזה וגו':

מ"ד כו'. להאי מ"ד דעל אבני המלון נכתבו ניחא הוא שכתבו כל התורה בשבעים לשון כדי שיבאו א"ה ויעתיקו שלא יהא להן פתחון פה לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד תורה כדלקמן:

משלחין נוטריהון. סופרים שלהן וקורין אותם נוטרייון:

ומשיאין. מעתיקים:

מ"ד. אלא למ"ד על אבני המזבח נכתבו קשיא:

לא לשעה היו ונגנזו. דודאי נגנזו אחר שהקריבו עליו ולא הניחו' שם מפני שתשמישי קדושה הן ואיך הי' יכולין להעתיק התורה בשעה מועט' ולא ס"ל כמ"ד במתני' דאותן אבנים סתרו' והביאו עמהן כדפירש רש"י ז"ל:

עוד הוא מעשה נסים. דלמ"ד על אבני המזבח נכתבו עוד מעשה נסים נעשה להן שנתן הקב"ה בינה בלב כל אומה להעתיק את התורה בשעה קלה זו:

ניחא ושדת אותם בשיד. מפני שהיה לקביעות וסדוהו בסיד על הכתיבה עד שיבאו האומות ויקלפוה והשיאוה כדאיתא בבבלי:

מה מקיים ושדת. למה היה להם לסוד בסיד כיון שלא היה אלא לשע' ומיד באו א"ה והעתיקוה:

בין כל אבן ואבן. לא היה הסיד אלא בין אבן ואבן לבנין המזבח:

משרפות סיד. על עסקי סיד:

מסיד נפלו איפופסין. גזר דין שלהם למיתה שהיתה התורה כתובה לפניהם ולא למדוה:

מחורב. מהר חורב נטלו גזר דין שלהם שלא רצו לקבל את התורה כשהחזיר הקב"ה עליהם: