פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ז:ד:ט

כהנא אמר כשם שהן חולקין כאן. בהר גריזים ובהר עיבל:

כך הן חלוקין בתחילת החומש השני. בואלה שמות ואע"ג דלא דמי לדהתם דקחשיב ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולן ובנימן דן ונפתלי גד ואשר ויוסף וכן לא דמו לחילוק הדגלים דקאמר תנא דברייתא דלקמיה דהתם יהודה יששכר זבולן ראובן שמעון גד מטה יוסף בנימן דן אשר נפתלי וכן כשנמנו שם לענין הדגלים ג"כ בסדר אחר הוא ולא דמו לדהר גריזים והר עיבל ה"ק כשם שחלוקין כאן שלא נזכרו כסדר תולדותם ולא כל בני אם אחת יחד כן הן בתחילת חומש השני שנזכרו שלא כסדרן וכן פירושו בדגלים להך תנא אלא דבהא פליגי דכהנא מדמי לשל חומש השני דבתרווייהו כל בני אם אחת סמוכין זולת של אם אחת הכא לאה והכא רחל ותנא דברייתא לא מדמי להאם לפי שלא נזכרו כל השבטי' שם יחדיו כי יוסף לא נזכר אלא אח"כ שאמר ויוסף היה במצרים. כן פי' היפ"מ ולבי מגמגם בה דדוחק לפרש דפליגי בענין הדמיון ועוד דלפ"ז הא דאמר בני לאה כו' צ"ל דאדברי כהנא קאי וא"כ מאי האי דקאמר טעמיה דהדין תנייא כו' וכבר נדחק שם לפרש גם בזה לשיטתו. ונראה דאיפכא גרסי' בהאי פלוגתא כהנא אמר כו' כך הן חלוקין בדגלים אית תניי תני כו' כך הן חלוקין בתחיל' חומש שני בני לאה כו'. וה"פ דכהנא סבר כשם שמצינו במנין חומש הפקודים וכן בסדר הדגלי' וכן באלה שמות האנשים אשר יעמדו וגו' תמצא בכ"מ דלא קפיד קרא אלא בבני רחל שהם נמנו תכופין זא"ז ובבני לאה לא קפיד אלא לפעמים זה קודם וזה מאוח' וכן בבני השפחות וכן תמצא בהר גריזים ובהר עיבל דיוס' ובנימין זא"ז בהר גריזים ובהר עיבל ובני לאה ובני השפחות שלא כסדרן. ותנא דברייתא ס"ל דכשם שחלוקין בתחלת חומש השני בני לאה מכאן מששה הראשונים ובששה האחרונים בני רחל א' מכאן וא' מכאן ובני השפחות באמצע כן נמי הכא דאע"ג דבקרא כתיב אלה יעמדו לברך וגו' שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי היינו לומר דאותן ששה יהיו על הר גריזים וששה אלו על הר עיבל אבל סדר עמידתן לא קפיד הכא קרא לחשוב כסדרן ואנן הוא דילפינן דחלוקין בסדר עמידתן כמו דמצינו שחלוקין בתחילת חומש שני א' מכאן כו' וכן הכא דבהר עיבל היה ראובן מכאן וזבולן מכאן ובני השפחות באמצע כמו דהתם בבני רחל. והיינו דקאמר כשם שהם חלוקין לומר חלוקין בסדר עמידתן ופליגי הכא בעיקר הסדר ולא לענין הדמיון. והיינו דמסיק רב מתנה טעמיה דהדין תנייא דבריית' דאמר אחד מכאן ואחד מכאן ובני השפחות באמצע כמו התם דכתיב שמע אלי יעקב וישראל מקוראי ודריש מקוראי לשון תקרה כמו המסדר קורות זו אצל זו נותן צד העב של זה בצד הקצר של זה ויעמדו יחדיו כן השבטים אף דכלם חשובים היו מ"מ מסדר בני השפחות באמצע ומבני רחל או מבני לאה הגבירות אחד מכאן ואחד מכאן:

כך הן חלוקין באבני אפוד. שנאמר בהן ששה משמותם וגו' הנך ששה דהר גריזים כתובים על האחת וששה דהר עיבל כתובין על השנית והיינו דכתיב והחציו אותו חצי החקוק באחת מהאבנים:

במלואותם. כתיב דמשמע שצריך למלאות ולהשלים חשבון האבנים של זו כזו כדי שיהיו כו':

בנימין דותולדותם מלא. כלומר דכתולדותם כתיב ודריש כמו שנזכרו בתולדותם וגבי בנימן כתיב ואביו קרא לו בנימין מלא וכן באבני אפוד מלא היה:

יהוסף מלא. הוא כדכתיב עדות ביהוסף שמו ולדידיה מפרשים כתולדותם לאו בשם תולדותם קאמר אלא כסדר תולדותם ופליג אהאי ברייתא כשם שהן חלוקין כו':

והלא אינן כו'. אברייתא דלעיל פריך דקאמר כשם שהן חלוקין בהר גריזים ובהר עיבל כך חלוקין באבני אפוד והלא אינן אלא של הר גריזים כ"ז ושל הר עיבל כ"ג:

א"ר יוחנן. לתרץ הברייתא דיהו שוין במלואותם דלדידיה לא ס"ל הכי כדלעיל:

בנימין היה חציו. בכתיבתו ב"נ מכאן וימ"ן מכאן:

ויאות. שפיר וכן מדויק במקרא דמי כתיב שמותם לא כתיב אלא משמותם מקצת שמותן כלומר של אחד מהששה ולא כל שמותם של הששה:

הראשונים אין נכתבין על סדר. תולדותם שיהודה מלך והי' מוקדם והאחרונים נכתבו על הסדר והאי סתמא סבירא ליה כת"ק דבבבלי שני' כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם ולא ס"ל נמי כשם שחלוקין כו' דלעיל: