פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ו:א:ד

מה נן קיימין. במאי עסקינן הא דקאמ' עד שישאו ויתנו בה כו' וממי שמעו הן:

אם כהן כו'. אם דמיירי שהן מדברות ביניהן ששמעו איזה לזות שפתים מזאת ולא יודעות ממי שמעו:

כעוף הפורח הוא. ומאי עדיפא מרישא:

ואם כהן כאיש השומע ויודע ממי יצא הדבר כך הן אומרות זאת לזאת אני שמעתי מפלוני:

כעד מפי עד הוא. ועדות מעליא בסוטה היא דהא קי"ל כל מקום דעד א' ועבד ושפחה נאמנין עד מפי עד נאמן ופשיטא דתצא:

אלא כו' תימליוסים. פירש הערוך יסוד ושורש כלומר שהן אומרת כמדומה ששמעתי מפלוני ופלוני כו' כדבר שאין לו עיקר ויסוד. ואפ"ה הואיל ואחר הקינוי הוא ויש רגלים לדבר תצא אפילו אין כאן דבר ברור: