פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ו:א:ב

גמ' כל ההן פירקא. כל זה הפ' מייירי בשקנא לה ועל מה ששנינו לקמן אמר עד א' ראיתי שנטמאת כו' קאי וכן אכל הנך מתני' דלקמן כדאמר בסוף פירקין וכלומר דדוקא לאחר הקינוי הוא דעד א' מהימן כדאמרינן בבבלי ריש מכילתין מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה שרגלים לדבר שהרי קינתנה ונסתרה:

אפילו לא נסתרה. וכדמפרש ר' זעירא לקמיה:

לא דר"ש בן לקיש פליג. כלומר דלא תאמר הא דקאמר אפי' לא נסתרה פליג אגירסא דמתני' שלפנינו דאפי' לא נסתרה כלל ושמע מעוף הפורח פריצות' בעלמא יוציא ויתן כתובה לר"א. אלא סבר כההן תנייה והוא מיקל כו'. אלא פרושי קמפרש למילתיה דר"א דסבר לה כוותיה דמיקל בעדי סתירה דלא בעיא עדות ממש והא דקאמר אפי' לא נסתרה בעידי סתירה קאמר אלא אפי' שמע הסתירה מעוף הפורח כדפרישית במתני':

אנן תנינן. במתני' מחלוקת דר"א ודר"י:

אית תניי. ואיכא דתני לה מתני' סתמא כדמפרש לקמיה:

לא על מה דר"א אמר ר' יושוע פליג. כלומר דהאי תנא דסתם במתני' לא דתימא דאדברי ר"א פליג לגמרי ולא גריס ליה במתני' וכן דפליג על דתני במתני' בשם ר' יהושע כי אם דסתם המתני' כדברי ר' יהושע אלא בגין דתנינן ר' יהושע כו'. כלומר דדברי יהושע לא גריס ליה במתני' אלא דסתם למתני' כדברי ר"א בלא מחלוקת דמיקל בעידי סתירה והיינו דבעי עלה ר' אבא בר מרי לקמיה:

תמן. בפ' החולץ אמרינן כל מקום כו' הל' כסתם והרי מחלוקת ר' אליעזר ור"י בפרק קמא:

והכא הוא אומר הכין. דסתם לן רבי כדברי ר"א בתמיה והא קי"ל ר' אליעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע: