פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ה:ב:י

תני אמר ר' יוסי. ברייתא בבבלי בפירקין:

מנין לרביעי בקדש שהוא פסול. ולא אמרינן טהור הוא כבתרומה:

מחוסר כיפורים. בטומאת הצריכות קרבן כגון זב וזבה ויולדת ומצורע:

שאינו פוסל בתרומה. כדתנן בפ' י"ד דנגעים טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים ובבבלי פ' הערל דריש לה מקראי:

שלישי שהוא פסול בתרומה. כדיליף לקמן בק"ו מטבול יום:

אינו דין שיפסול בקדש. לעשות רביעי:

הרי למדנו לשלישי. לקדש מן הכתוב כדאמר התם דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני דהא בכל טמא כתיב ושני איקרי טמא דכתיב כל אשר בתוכו יטמא והאי בבשר שלמים כתיב דקדש נינהו:

ולרביעי מק"ו. כלומר מעתה דשלישי מפורש בקר' ילפינן לרביעי מק"ו ולא אמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה התרומה עושה שלישי ותו לא אף קדש שלישי ותו לא דא"כ מיפרך ליה הק"ו דהא משום שלישי לא איצטריך דלמדנו מן הכתוב וכי אתא ק"ו לרביעי הוא דאתא:

התיב ר' יוחנן. על ק"ו דר' יוסי:

האוכל הבא מחמת טבול יום. שנגע בטבול יום והוא של קדש או של תרומה יוכיח שפסול בתרומה מן התורה דבכלים נמי הערב שמש כתיב בהו במים יובא וטמא עד הערב וטהר ואינו אלא לנגיעה ואינו עושה רביעי בקדש דקי"ל. בטבול יום כשם שפוסל את התרומה כך פוסל את הקדש ואינו מטמאו לפסול מה שיחזור ויגע בו וזו היא תשובה לר' יוסי דלדידי' הכי נמי נדרוש להאי ק"ו שיפסול אוכל הבא מחמת טבול יום את הקדש ומה מחוסר כיפורים שמותר בתרומה פסול בקדש אוכל הנוגע בתרומה שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי בקדש:

רבי חייא בשם ר' יוחנן אתייא כו'. כלומר דר"ח אמר בשם ר' יוחנן עוד תשובה אחרת על ק"ו דר' יוסי דמצינו לר' יוסי דאמר טומאת משקין לטמא אוכלין דאורייתא כדתנן פ"ד דטהרות ומפרש טעמיה דאתייא דברי ר' יוסי בשיטת ר"ע רבו:

כמה דר"ע אמר. במתני' יטמא דאוכלין דרשינן יטמא לאחרים וכן ר' יוסי דריש יטמא דמשקין דכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ודרשינן יטמא לאחרים והיינו לאוכלין וא"כ השתא נמי לידרוש ק"ו על רביעי בתרומה שיהא פסול ומה טבול יום שמותר בחולין פסול בתרומה שלישי שפסול בחולין דהא בשיטת ר"ע רבו אמר למילתיה דאפי' בחולין שלישי פסול דקרא סתמא כתיב אינו דין שיפסיל רביעי בתרומה:

ר' אבהו כו'. פליג אהא דאמר אליבא דר' יוסי דדריש רביעי מק"ו דלא צריך אלא מקרא קדריש:

והבשר וגו'. קרא דלעיל וכתיב התם באש ישרף:

סוף טמא לא יאכל. כלומר דדריש לה מייתורא דלא יאכל דהא כתיב באש ישרף אלא אפי' סוף טמא היינו הנוגע בזה השלישי והוא רביעי לא יאכל: