פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ה:א:ה

והא תנינן. בניחותא:

כשם כו'. בשיטה זו כמה טעיות והנכון כגי' התוס' בבבלי ריש פרקין וכן הגהתי כאן מלבד מה שכתוב שם ברישא עם אחרים נסתרה ט"ס הואוצ"ל עם אחרות נסתר כדהכא:

כשם שהיא אסורה לאחיו של בעל. כדדריש בפ"ק דג' ונטמאה כתיבי א' לבעל וא' לבועל וא' ליבם ובין יבם דבעל ובין יבם דבועל במשמע:

היא ע"י שדרכה ליאסר. בזנות על בעלה:

בין לו. בין שנטמאה עם זה שקינא לה בעלה בין שנטמאה עם אחר נבדקת כדתנן בפ"ב אמן מאיש זה אמן מאיש אחר:

אבל הוא. הבועל אע"ג דאמרינן כשם שהמים בודקין אותה כו' לא דמו בבדיקה לפי שאין דרכו ליאסר בזנות על אשתו ולפיכך לכשתשתה זו כלומר אם נטמא עם זו שקינאו לו ממנה הוא נבדק ולאפוקי אם נטמא. עם אחרת ולקמיה פריך עלה:

בדקו אותו ולא בדקו אותה. מעתה דאמרת דאין המים בודקין אותו אא"כ נטמא עם זו ואם בדקו אותו ולא אותה במאי תלינן:

אני אומר הזכות תלה לה. ולפיכך לא בדקו אותה:

ניחא כמ"ד כו'. פלוגתא דרבי ורבנן היא לעיל בפ"ג ולרבי דאמר שם הזכות תולה וניכרת דמתנוונ' היא קשיא דהרי לא הוכרה וא"א לתלות בזכות ואמאי בדקו אותי:

אלא אני אומר. ע"כ להאי מ"ד תלינן דמים מגולין שתה ונסתכן ונצבה ע"י כך ולא ממים המרים:

הכין לא הוון בעיי מיבדקוניה אלא כדון. בתמיה וכי המים המגולין יבדקו אותו כדרך וכסדר המים המרים כדאמרינן בפרקין דלעיל דהמים כי אורחייהו הן בודקין ברישא בטן כו' ואם בדיקת מים המגולין כזה הסדר הן:

אלא כו'. דע"כ צריך לומר דלא נטמא עם זו אלא עם אחרות נסתר ולפיכך לא בדקו אותה והשתא מסיק להקושיא:

ולא כן סברינן מימר כו'. דהא אמרת לעיל דדוקא אם נטמא עמה הוא דנבדק ולא עם אחרת:

ומשני תיפתר. בנידון זה דמיירי שהיה הוא מזיד והיא שוגגת בזנות זה ולפיכך בדקו אותו ולא אותה:

בדקו אותה כו'. השתא מהדר אם היה הדבר בהפך שלא בדקו אלא אותה במאי תלינן:

אני אומר כו'. דגם בו תלינן בזכות וכו' כדפרישית:

אלא אני אומר עם אחרים נסתרה. ובדקו אותה כפי קבלת השבועה אמן מאיש כו' אבל זה לא נטמא עמה:

מעתה גירש. אותה הבעל אחר ששתת דהא למ"ד הזכות תולה וניכרת אנן קיימין ומשכחת לה דגירשה אח"כ ויהא זה הנחשד עמה מותר בה ואנן סתמא תנינן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל דמשמע כל זמן שנאסרה על הבעל אסורה עליו והרי מצינו לפעמים דעל הבעל נאסרה דהרי ניכרת דבדקו אותה ועל הנחשד מותרת שהרי לא נטמא עמה:

תיפתר. דע"כ צריך לאוקמי נמי כמו ברישא דלעולם אסורה עליו והא דלא בדקו אותו שהיה הוא שוגג כו' ונאסרה עליו בזנות זה. אע"פ שהיה שוגג מפני שהיא מזידה ונאסרה על הבעל:

הוא מזיד כו'. מילתא באפי נפשה היא דפשיטא לן היכא שנודע לנו דהוא היה מזיד והיא שוגגת דמותרת לבעלה:

גירש. אלא הא דקמיבעיא לן גירשה בעלה מהו שיהא מותר בה הבועל דהרי לא אסרה על הבעל:

איפשר לומר זה. בתמיה דהוא. מזיד בה ואת אומר הכין שתהא מותרת לו דהרי זינה במזיד עם אשת איש וודאי אסורה עליו אע"פ שלא נאסרה על בעלה:

הוא שוגג כו'. פשיטא היא שאסורה לבעלה אלא אם גירשה כו' מאחר שהוא היה שוגג וקאמר נמי דזה אי אפשר כו' שהיא יוצאה מתחת בעלה ע"י זנות זה ואת אמרת דמותרת לו אלא ודאי לעולם אסורה עליו:

ומנין שהדבר תלוי בה. לענין ליאסר על בעלה דוקא אם היא מזידה אבל שוגגת מותרת אע"פ שהוא מזיד:

לטמאה בה. דבה מיותר הוא אלא לו' בה הדבר תלוי שתקרא טמאה להאסר על בעלה: