פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ד:ד:ב

גמ' דלא כן מה אנן אמרין. אמותרת לבעלה דקתני במתניתן פריך מאי קמ"ל דהא חזינן דשתת ולא בדקו אותה המים ובוודאי טהורה היא ופשיטא דמותרת אפי' הוא כהן:

אני אומר הזכות תלה לה. ומהו דתימא דתלינן בזכות קמ"ל:

ניחא כמ"ד כו'. פלוגתא דרבי ורבנן היא בפרקין דלעיל הלכה ה':

אלא למ"ד דניכרת ומתנוונה. הא חזינן דלא מתנוונה:

כן אנן קיימין. להאי מ"ד:

כששתת כו'. והא קמ"ל דלא תימא שזינתה באונס ולפיכך לא בדקוה המים:

מה אנוסה שבכהונה כו'. כלומר והרי אנוסה לכהן אסורה כמו ברצין לישראל לפום כן איצטריך לומר דמותרת לביתה אפי' הוא כהן דלא תלינן בהכי:

מה אם שרצים הקלים. דקילא טימאתייהו:

עשה כו'. דאין חילוק לענין טומאה בין אונס לרצון סוטה. אשת איש החמורה לכ"ש:

פרט לאונסין. דחין המים בודקין תוחה:

מה את ש"מ. היכי ילפת מהאי קרא:

ויש לך תפוסה בישראל. כלומר אפילו לישראל ושם תפוסה לה דסופ' באונס שחזרה בה ואע"פ כן אסורה שתחילת"ה ברצון היתה ומוהיא לא נתפשה דריש שלא נתפסה בתחילתה:

שאינה תפוסה בישראל. באשת ישראל דסופה לא נתפסה ואפ"ה מותרת דתחילתה באונס היתה ומרצון ילפינן לאונס דהכל תלוי בתחילתה. וכן אמרי' בבבלי כתובות דף נ"א דיצר אלבשה ואפי' סופה כאונס הויא:

שמא אינו רע לו. לעבור על האיסור ובסוף שמא אינו ערב לו הטעם:

וקיבלה. והתירה רבי יוחנן לבעלה. וכגוונא דהאי עובדא אמר בבבלי נידה דף מ"ה גבי פחותה מבת ג' כו':