פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ג:ז:ג

דכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו. זרעו מתחלל והוא אינו מתחלל:

היא עצמה מנין. שהאלמנה מתתללת בביאתו מן התרומה ומן הכהונה ללקות כהן הדיוט הבא עליה משום חללה:

היא שעברה עבירה. כדדרשינן ביבמות לא יקחו כתיב להזהיר אשה על ידי האיש:

שאינו מתחלל בכל מקום. אפי' בא על השפחה ועל הזונה:

תאמר באשה שהיא מתחללת ונפסלת בכ"מ. שאם בא עליה כותי חלל נתין ממזר פסולה כדילפינן ביבמות פ"ז מובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה והואיל ונפסלה בשאר ביאת איסור תיפסל אף כאן:

מה נפשך לומר. לישנא קייטא הוא ובבבלי קידושין דף ע"ז גריס ואם נפשך לומר אמר קרא לא יחלל לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל מה אם נפשך לומר וכי תימא איכא למיפרך. דמעיקרא דדינא פירכא מהיכא ילפת לה היא עצמה מזרעה מה לזרעה שכן יצירתו בעבירה והילכך דריש מדהוי מצי למיכתב לא יחל וכתיב לא יחלל ודרשינן לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל ועל עצמה שייך לומר כשרה ונתחללה עכשיו והויא נמי בכלל דלא יחלל: