פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ג:ב:ב

גמ' מ"ט דרבנן ובאו בה. דכתיב בוהשקה קמא ובאו בה המים וגו' ובתריה כתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות וגו' וקסברי האי קרא דוקא שמשקה קודם שהקריב:

ואחר ישקה. יקמץ הכהן וגו' והקטיר המזבחה ואחר ישקה את האשה וקסבר האי קרא דוקא כדמפרש ואזיל:

מה מקיים. ר"ש קרא דרבנן:

ובאו בה כו'. דצריך שתשתה כל המים ולא מקצתן ודייק מדכתיב המים כל המים ולא שתשתה קודם הקרבה:

ע"כ שלא בטיבתה. לומר דמערערין אותה לשתות אם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה:

מודה כו'. דבדיעבד מודין זה לזה דאינו מעכב כי פליגי למצוה לכתחילה וקמ"ל דכמו דתנן במתניתין דר"ש מודה לרבנן בדיעבד כן רבנן מודים נמי לר"ש:

רבנן אמרי. השתא מפרש טעמייהו במאי פליגי דמר סבר והשקה קמא דוקא ומר סבר ואחר ישקה דוקא:

מנחה היא. דמשמע שהיא בודקת לפיכך צריכה שתשתה קודם ואחר הקרבה תבדוק אותה:

המים הן בודקין אותה גרסינן. מיד אחר ששתת כדיליף לקמיה לפיכך הקרבה קדמה:

מ"ט דרבנן. דאמרי דאחר הקרבה מיד נבדקת:

מנחת זכרון וגו'. כתיב שהיא מזכרת עונה לבדוק אותה מיד:

ובאו בה. המים המאררים למרים וצבתה וגו' דמשמע אחר שתיית המים תיכף נבדקת:

מלמד שהן מתחלחלין כו'. ולא לומר שתיכף בודקין אלא אחר הקרבה:

מלמד שכל עונות כו'. שעשתה מקודם: