פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ב:ג:ב

גמ' איתפלגון. פליגי בסדר הכתיבה והשבועה:

היון. בני הישיבה בעי מימר דבהא פליגי:

היך מה דהוא קרייא. כמו שנאמר במקרא והשביע ואח"כ וכתב:

כדי לסמוך שבועה להשקיי'. דאחר שמשביעה מוחק המגילה ומשקה וסומכין שבועה להשקייה כדי שתשים על לבה ביותר בשעת השקייה והילכך לא היה מפסיק בכתיבה:

בין תניין. התנאים וכל המעשים שנאמרו בסוטה ובין השבועות הכל מעכבין:

הוון. בני הישיבה מתחילה בעי למימר דמ"ד הכל מעכב אית ליה כ"מ שנאמר חוקה או תורה לעכב וכאן נאמר זאת תורת הקנאות:

ומ"ד שבועות מעכבות. אבל לא שארי הדברים כגון פריעת ראשה וכיוצא דחשיב לה בפרקין דלעיל:

לית ליה. חוקה או תורה לעכב ואפ"ה השבועות מעכבין דהן עיקר המעשה השייך להשקייה:

עוד הוא חית ליה. ודחי לה הש"ס דכ"ע אית ליה חוקה או תורה לעכב:

אלא שאינן על הסדר. כלומר הא דאמר דשארי דברים אינן מעכבין על הסדר המקרא הוא דאינן מעכבין דס"ל לא נאמרו מקראות על הסדר אבל המעשים גופן מעכבין ולמ"ד דהכל מעכב אפילו על הסדר הן מעכבק:

ואתיין אילין פלוגתא. דתנאי דפליגי אם הסדר מעכב:

כהכין פלוגתא. דפליגי ר"י ור"ל לעיל:

דמ"ד בין כו' מעכבין. ואפי' על הסדר ס"ל כמ"ד משביע ואח"כ כותב כסדר המקרא:

ותניין אינן מעכבין. על הסדר: