פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה א:ה:ה

מחלפא כו' דתמן. בסנהדרין פ' נגמר הדין אמר האיש כשהוא נסקל מכסין כו' ומלאחרי' מפני שכולה ערוה מיהו ס"ל לר"י דהאשה נסקלת ערומה אלמא דלא חייש להרהורא:

והכא הוא אמר הכין. בתמיה דאם לבה נאה לא היה מגנה דחיישינן להרהורא:

מכל מקום למיתה כו' ומסתלקת היא ולפיכך לא חיישינן:

ויתגרו בה פרחי כהונה. להיות רודפין אחריה:

מחלפא וכו'. דאכתי דרבנן אדרבנן קשיא:

תמן. היינו טעמא דאינה נסקלת ערומה דאין לך ייסור גדול מזה שנסקלת ותרתי לא עבדינן בה מיתה ובושה דכתיב ואהבת לרעך כמוך צריך שיבור לו כו' אבל הכא מצוה לביישה אפילו היא טהורה דכתיב ונוסרו וגו' שלא יביאו עצמן לידי חשד ותהיינה צנועות. וכן מפרק לה בבבלי דף ח':