פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה א:ד:ה

דריש שלש מקראות. דלקמן כולן לשבח:

לפתח שכל העינים מצפות לו. להשגחת השם ב"ה. ובבבלי קאמר בפתחו של אברהם אבינו מקום שכל עינים צופות לראותו:

שפיתחא לו את העינים. שנתנה טעם ועינים של היתר לדבריה:

ועלי זקן מאד וגו'. זה המקרא דריש נמי לשבח שלא שכבו ממש אלא שהיו משהין את קיניהן ומתוך כך לא היו יכולות לטהר לבעליהן ומעלה עליהן הכתוב כו' כדדריש בבבלי סוף פ' במה בהמה:

אמר ר' תנחומא. עוד ראיה דלא חטאו ממש:

הרי הוא. דמצינו דמקנטר להון ע"י הנביא למה וגו' ואם תאמר ישכבון ממש יש כאן עבירה חמורה ולמה מקנטרן בקלה:

ולא הלכו וגו'. בבני שמואל כתיב ודריש נמי לשבח שלא הטו אחרי הבצע ממש אלא שהיו נוטלין מעשר מבע"ה ודנין לאותן שנטלו מהן וכעין דאמרי' בסוף כתובות פסילנא לך לדינא ואע"פ דשלהן נטלו היה להן למנוע מדין של אלו:

מברכתא. שיירא שהיא עוברת ממקום למקום בסחורה:

והיו מניחין כו'. ולפיכך העלה עליהן הכתוב כאלו הטו שלא נתעסקו בצרכיהן של ישראל כפי המוטל עליהן: